האם אדם יכול להאמין במובן מסוים אך לא להינצל?

תשובה



יש הבדל רמות של אמונה, ושונה חפצים של אמונה, ולא כל מה שנקרא אמונה הוא בעצם הצלת אמונה. ג'יימס ב':19 אומר, אתה מאמין שיש אלוהים אחד. טוֹב! אפילו השדים מאמינים בכך - ומצטמררים. לכן, אם אדם פשוט מאמין שיש אלוהים בשמיים - וזו מידת אמונתו - אז יש לו בדיוק אותה אמונה כמו שדי הגיהנום. זו לא הצלת אמונה, למרות שהיא כרוכה במידה מסוימת של אמונה. לכן, כן, אדם יכול להאמין במובן מסוים אך לא להינצל.

אומרים ששמעון המכשף בשומרון האמין והוטבל בהטפתו של פיליפוס (מעשי השליחים ח:13). אבל מאוחר יותר, כאשר שמעון מציע לשליחים כסף כדי לקבל את יכולתם להקנות את רוח הקודש (פסוקים 18–19), הוא ננזף בחומרה על ידי פטרוס: יהי רצון שכספך יאבד איתך. . . . אין לך חלק או חלק בשירות זה, כי לבך אינו ישר לפני אלוהים (פסוקים 20–21). האם סיימון ניצל, על סמך אמונתו? לפני שנשיב על כך, עלינו להכיר בקושי לבנות דוקטרינה על קטע סיפורי במעשי השליחים. קטעים כאלה מעולם לא נועדו להיות מומחזים לתורות יסוד, ולא בהכרח ניתנות לנו כל העובדות הדרושות לנו כדי לקבוע קביעה דוקטרינרית. בנוגע למעשי השליחים 8, יש שיגידו ששמעון איבד את ישועתו (השקפה הסותרת קטעים אחרים, כמו יוחנן י':28–30). אחרים יאמרו שהאמונה הראשונית של סיימון לא הייתה אמיתית - הוא מעולם לא ניצל מלכתחילה. ואחרים עשויים לומר ששמעון ניצל באמת, אבל, בהיותו הבנה לקויה של רוח הקודש, העלה הצעה נוראית. לאחר ששמעון ננזף, נראה שיש לו מידה מסוימת של תשובה (פסוק 24). לא מספרים לנו איך הסיפור מסתיים. המסקנה שלנו היא שסיימון עשה זאת לֹא לאבד את ישועתו; או שהוא עשה מקצוע שקרי או שהציע הצעה איומה מתוך בורות ותאוות בצע.



בהחלט ייתכן שלאדם תהיה תגובה חיובית ראשונית לבשורה מבלי להינצל. הוא עשוי להרגיש את ליבו נסער למשמע הסיפורים על ישוע. הוא עשוי אפילו להזדהות עם המשיח באמצעות הטבילה וחברות בכנסייה ולהתערב בשירות - כל הזמן לא נולד מחדש. אנו רואים מקרים של זה בכתבי הקודש (מתי ז':21–23; י'ג:24–30) ובחיי היומיום.



אנו יכולים להמחיש את הניתוק בין סוגים מסוימים של אמונה לבין אמונה מצילה כך: אמריקאים רבים סובלים מעודף משקל, ובמקביל ישנם אלפי מוצרים זמינים להורדה במשקל. אנשים יראו מודעת מידע על ציוד האימון הביתי העדכני ביותר, והם אומרים, זה בדיוק מה שאני צריך! והם קונים את הציוד. הם מקבלים את הרכישה שלהם ומשתמשים בה בשקיקה - למשך כמה שבועות. שישה חודשים לאחר מכן הוא חזר לקופסה ארוזה איפשהו. מה קרה? הם האמינו במוצר, אבל זה לא היה סוג האמונה שהוביל למשקל גוף נמוך יותר. שום דבר לא באמת השתנה בחייהם. הייתה להם תגובה חיובית ראשונית, אבל במקום להיות בעלי אמונה אמיתית, כביכול, הם רק התמכרו לדמיון חולף. אנשים עושים זאת גם עם המשיח (ראה מתי י'ג:5–7).

במתי 7:21-23 ישוע אומר, לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות השמים, אלא רק מי שעושה את רצון אבי שבשמיים. רבים יאמרו לי ביום ההוא, 'אדוני, אדוני, האם לא התנבאנו בשמך ובשמך גירשנו שדים ובשמך עשו ניסים רבים?' ואז אגיד להם בפשטות, 'לא הכרתי אותך מעולם. הרחק ממני, עושי רשעים!’ שימו לב שהאנשים שישוע מגנה היו מעורבים באופן פעיל בשירות, אבל הם לא היו מאמינים אמיתיים. הייתה להם אמונה כזו או אחרת - הם הכירו מיהו ישוע - אבל לא היה להם שום קשר איתו. ישוע אינו אומר שבזמן מסוים הוא הכיר אותם, אבל אחר כך הוא דחה אותם. הוא אומר, אני לעולם לא הכיר אותך. הם מעולם לא ניצלו מלכתחילה.



קטע נוסף שמראה אנשים מאמינים מבלי להינצל הוא המשל הראשון של ישוע. משל הזורע במתי 13 מדגיש את התגובות השונות שיש לאנשים לבשורה (הזרע). בפסוקים 5-7 אנו רואים שחלק [זרע] נפל על מקומות סלעיים, שבהם לא הייתה לו הרבה אדמה. הוא צץ במהירות, כי האדמה הייתה רדודה. אבל כשזרה השמש, נצרבו הצמחים, והם קמלו כי אין להם שורש. זרע אחר נפל בין קוצים, שצמח וחנק את הצמחים. כאן לשתיים מהקרקעות הייתה תגובה חיובית ראשונית - הזרע נבט אך מעולם לא הבשיל. התמונה כאן היא לא שהאנשים האלה ניצלו ואז איבדו את הישועה, אלא שתגובתם הראשונית, משמחת ככל שתהיה, לא הייתה אמיתית.

כך ניתן גם להבין את ספר העברים ואת האזהרות הכלולות בו. מקבלי האיגרת היו יהודים שיצאו מבית הכנסת והצטרפו לקהילה הנוצרית. הם האמינו בהרבה דברים על ישוע, אבל לפחות חלק מהם לא ניצלו. ההכרה הנפשית שלהם בישוע לא הביאה למחויבות כלפיו. כשהחלה רדיפת הכנסייה, התפתו יושבי הגדר לנטוש את ישו ולחזור לשיטת הקורבנות היהודית הישנה. כותב העברים משווה אותם לדור שיצא ממצרים אך סירב להיכנס לארץ המובטחת. למרות שהם התחילו את הטיול עם משה (תגובה חיובית ראשונית) הם סירבו להיכנס בגלל חוסר אמונה (עברים ג:19). העברים פרקים ו' ו-10 מוציאים אזהרות מפני מה שנקרא אמונה ללא ישועה.

ביוחנן 6, לאחר שישוע מאכיל את 5,000, אנשים רבים מתרחקים מישו ואינם הולכים אחריו עוד (יוחנן ו':66). לאחר מכן ישוע שואל את השנים-עשר אם הם ינטשו גם אותו. פטרוס עונה שהם לעולם לא יכלו לעזוב את אדונם (פסוק 68). ואז ישוע אומר, האם לא בחרתי בכם, השנים-עשר? אבל אחד מכם הוא שטן! (פסוק 70). השטן כאן הוא יהודה איש קריות, שלימים יבגוד בישוע. מה שמעניין הוא שאנו רואים את פטרוס ויהודה זה לצד זה. שניהם הביעו אמונה במשיח. שניהם האמינו במובן זה שהם מכירים את ישוע באופן אישי, הם ראו את הניסים, והם הקדישו לו שנים מחייהם. אבל רמת האמונה שלהם הייתה שונה. פטרוס יתכחש מאוחר יותר למשיח, אך לאחר ההכחשה פטר חזר בתשובה והפך לעמוד הכנסייה (גלטים ב':9). יהודה, לעומת זאת, בגד בישוע ומעולם לא חזר בתשובה, למרות שהבין שעשה טעות והצטער (מתי כ'ז:5). יהודה לעולם אינו מוצג כתלמיד שאיבד את ישועתו; במקום זאת, הוא אחד שמעולם לא האמין באמת לישועה (ראה יוחנן ו':64).

פטרוס התכחש למשיח, אבל רק לזמן קצר בחיי אמונתו. יהודה אישר את המשיח, אבל רק לפרק זמן קצר בחייו של חוסר האמונה. לא הכחשתו של פטרוס ולא המקצוע של יהודה העידו על המצב הבסיסי של ליבם - מצב שבסופו של דבר התברר (ראה מתי ז':16). אנו רואים מקצועות דומים בכנסייה לפעמים. נראה שחלק מהאנשים בוערים לאלוהים לזמן קצר, רק כדי להתכחש מאוחר יותר למה שהם האמינו ולהפקיר את עצמם להפרה בוטה של ​​עקרונות המקרא. הם לא איבדו את הישועה; מעולם לא היה להם את זה - הם פשוט עברו שלב נצרות שבסופו של דבר חלף. ראה יוחנן א' ב':19.

אלוהים יודע את ליבנו. עם זאת, איננו יכולים לראות את לבם של אנשים אחרים ולעתים קרובות אנו עלולים להיות שולל גם לגבי הלב שלנו. זו הסיבה שפול כותב, בחנו את עצמכם אם אתם באמונה; לבדוק את עצמכם. האם אינך מבין שמשיח ישוע נמצא בך - אלא אם כן, כמובן, נכשלת במבחן? (2 לקורינתים יג:5). אם אנחנו רוצים ביטחון לגבי המצב הרוחני שלנו, אנחנו צריכים לעשות יותר מאשר להסתכל אחורה לכמה מילים שאמרנו בעבר כשקיבלנו את המשיח; עלינו לבחון גם את מצבנו הנוכחי כדי לראות אם יש עדויות לעבודתו של אלוהים בחיינו היום - משנה אותנו מבפנים, משכנע אותנו בחטא ומושך אותנו בתשובה.

המשמעת הכנסייתית (ראה מתי 18:15–18) מאלצת את הנושא. אם מאמין מוצהר חי בחטא גלוי ואף אחד לא מתעמת איתו, אז הוא יכול להישאר על הגדר. אם הוא מתמודד עם אחד, אז עם שניים או שלושה מאמינים ואחר כך עם כל הכנסייה, הוא צריך להחליט. או שהוא יודה שהוא חוטא ויתחרט, ובכך יתן עדות לישועתו, או שיחליט שהוא ממילא לא באמת רצה להיות חלק מהחיים האלה במשיח ולצאת מהמצב. כך או כך, המצב מתברר.

האיגרת של יוחנן הראשון חשובה מכיוון שהיא מספקת סימנים רבים של אמונה מושיעה, כדי שנוכל לָדַעַת שאמונתנו אמיתית (ראה יוחנן א' ה':13). כמו כן, למאמינים יש את מתנת רוח הקודש, והרוח עצמה מעידה עם רוחנו שאנו ילדיו של אלוהים (רומים ח':16).

Top