האם אתה יכול לאבד את רוח הקודש?

האם אתה יכול לאבד את רוח הקודש? תשובה



רוח הקודש היא האדם השלישי באלות המשולשת. רוח הקודש שוכנת במאמינים ברגע הישועה. אנו יודעים מה-1 לקורינתיים 3:16 ו-6:19–20 שגופותיהם של הנוצרים הם מקדש הרוח. ההוראה של הברית החדשה היא ששיכון רוח הקודש הוא קבוע. איננו יכולים לאבד את רוח הקודש.






הברית הישנה מספרת על מקרים שבהם הרוח עזבה מישהו, כגון שאול המלך (שמואל א' טז:14) או שמשון (שופטים ט'ז:20). עם זאת, באותם ימים רוח הקודש פעלה אחרת ממה שהוא פועל מאז התקופה שישוע קם מהמתים. בברית הישנה, ​​לעולם לא אומרים שהרוח שוכנת באיש; אלא, הוא בא על אנשים לזמן מה כדי להשיג מטרות ספציפיות (שופטים ג':10; דברי הימים א' י'ב:18). רוח הקודש העניקה השראה לנביאים להכריז אמת לעם (יחזקאל יא:1–2). הוא הדריך את מנהיגי ישראל (שמואל א' טז,יג). הוא היווה השראה לכתיבת כתבי הקודש (2 פטרוס א':21). אבל הוא לא שיכן את האנשים האלה כפי שהוא עושה עכשיו עם מאמינים במשיח.



לפני סיום עבודתו והתעלותו של המשיח, רוח הקודש באה והלכה, אבל הוא כבר לא עובד כך. הוא לא בא והולך בחיי המאמינים היום. רגע לפני מעצרו, ישוע הבטיח לתלמידיו שהוא ישלח את רוח הקודש, אשר חיה אתכם ותהיה בכם (יוחנן י'ד:17). התנ'ך המוגבר מדגיש את הקביעות של נוכחותה של הרוח: הוא חי איתך [כל הזמן] ויהיה בתוכך.





מעשי השליחים 2 מתארים את המעבר מכלכלת הברית הישנה לחדשה בכל הנוגע לרוח הקודש. התלמידים נאספו לתפילה, בהמתנה להבטחת האב, בציות לישו (יוחנן י'ד:26; מעשי השליחים א':4, 8). בזמן שהם התפללו, רוח הקודש נפלה על כולם ומילאה אותם (פסוקים 3-4). הבטחתו של ישוע התגשמה, והשתפכות רוח הקודש באה על כל מי שבטח במשיח. ההשתפכות הזו הביאה לאומץ מול התנגדות, אהבה לאנושות כולה, ומתנות ויכולות על טבעיות לקדם את הבשורה (לקורינתיים א' י'ב:4; אל העברים ב':4).



הישועה בלתי אפשרית ללא רוח הקודש (הראשונה לקורינתים 12:13). ישוע הסביר זאת לנקדימון ביוחנן ג':1–21. נקדימון, מנהיג הדת היהודית, רצה לדעת אילו חוקים יוכל לשמור או פעולות נוספות שיוכל לבצע שיבטיחו חיי נצח. ישוע השיב כי אין דבר שניקדימון יכול לעשות וכי הישועה היא עבודת רוח הקודש. ללא עבודתה של רוח הקודש בלב חוזר בתשובה, אף אחד לא יכול להיוולד מחדש, ללא קשר לכמה תפילות חוטאים הוא מתפלל או פעולות נוצריות שהוא מבצע. רוח הקודש היא שמחדשת ומחדשת לב (טיטוס ג':5).

נושא הקשור לאובדן רוח הקודש הוא ביטחון נצחי. יש ויכוח בין נוצרים אם מישהו יכול לאבד את ישועתו או לא. לאבד את הישועה יהיה לאבד את רוח הקודש שמספקת אותה. למעשה, הכתוב אומר שרוח הקודש חותמת את ישועתנו עד שנחווה את השלמתה בנוכחות אלוהים (אפסים א':13; ד':30). שרוח הקודש תפנה לב שהוא הבטיח לאטום יגרום לו לבגוד. אחת המשימות של רוח הקודש, לאחר שנכנסה ללב מאמין, היא להפוך את אותו אדם לצלם המשיח (ב' קורינתיים ה' 17; אל הרומים ח' 29), ויש לנו את ההבטחה שמי שהתחיל עבודה טובה בך ימשיך את זה עד להשלמתו (פיליפים א':6). איננו מאמינים שהרוח תבטל את עבודת ההתחדשות שלו, תוותר על עבודתו המשנה, או תגדיר מחדש חיי נצח כלומר חיים זמניים.

מכיוון שלא מצאנו את רוח הקודש, ספק אם נוכל לאבד אותו. יש כאלה שמתנגדים למילה לאבד ולומר את זה, בעוד נוצרי לא יכול לאבד רוח הקודש, הוא או היא יכולים לְחַלֵט את המתנות והישועה שהוא מביא על ידי ויתור מכוון ממנו. עם זאת, האפסיים א' 13 אומר, וגם אתה נכללת במשיח כששמעת את בשורת האמת, בשורת ישועתך. כאשר האמנת, סומנת בו בחותם, רוח הקודש המובטחת. האם מאמין באמת יכול לשבור את החותם שהציב לו אלוהים? רוח הקודש היא סימן של מאמין אמיתי; לכן, לאבד אותו יהיה לאבד כל תקווה לישועה בעתיד.

אפסיים 4:30 מזהיר אותנו לא לצער את רוח הקודש. ו-1 תסלוניקים ה':19 אומר שאנחנו יכולים לכבות את הרוח. קטעים אלו אינם מרמזים שרוח הקודש עזבה אותנו, רק שהוא כואב בגלל מעשינו החטאים. האבל והכיבוי של הרוח מעכבים את שיתוף הפעולה שלנו עמו אך אינם מבטלים את הגאולה שלנו, באותה מידה שילד מורד עלול לאבד את שותפותו של הורה אך לא נבעט מהמשפחה.

מה שגורם לבלבול בנושא זה הוא שאיננו יכולים לדעת אם מישהו אחר באמת נולד מהרוח או שהוא האדמה הרדודה כפי שתיאר ישוע בלוקס 8:1–15. יש אנשים שנראים נרגשים ללכת בעקבות ישוע ועשויים להפגין מה שנראה כמתנות על טבעיות, אבל הם מעולם לא נולדו מחדש באמת. ישוע פונה לאותם אנשים באזהרה חמורה במתי ז':21–23. אנשים רבים מתיימרים שיש להם את רוח הקודש, אך בסופו של דבר מוכיחים שהם היו מתחזים כאשר חייהם מתרחקים מהליכה אחריו (ראה אל הרומים ח':14). אנשים כאלה לא איבדו את רוח הקודש; הוא מעולם לא היה שלהם בכלל (יוחנן א' ב':19).



Top