האם ישוע עבר על חוק השבת?

האם ישוע עבר על חוק השבת? תשובה



הבשורות מתעדות מספר מקרים שבהם ישוע ריפא אדם בשבת:



1. חמותו של שמעון פטרוס בביתו של פטרוס (מרקוס 1:29–31).


2. אדם עם יד קמלה בבית הכנסת (מרקוס ג, א-ו).


3. אדם שנולד עיוור בירושלים (יוחנן ט:1–16).
4. אשה נכה בבית כנסת (לוקס י'ג:10–17).


5. איש חולה בנזלת בביתו של פרושים (לוקס י'ד:1–6).


6. בעל שדים בכפר נחום (מרקוס א' 21–28).
7. צולע ליד בריכת ביתסדה (יוחנן ה':1–18).



בכל פעם שישוע ריפא מישהו בפומבי בשבת, הפרושים האשימו אותו בהפרת חוק השבת (מתי 12:10; מרקוס 3:2, יוחנן ה':14; 9:14–16). תגובתו של ישוע הייתה שהוא עבד בדיוק כפי שאביו עבד, תשובה שלא פייסה את המנהיגים הדתיים: מסיבה זו הם ניסו על אחת כמה וכמה להרוג אותו; לא רק שהוא חלל את השבת, אלא שהוא אפילו קרא לאלוהים אביו שלו, והשתווה לאלוהים (יוחנן ה':18). חילול השבת היה חטא, ולכן עלינו לשאול את השאלה: האם ישוע אכן עבר על חוק השבת?

התשובה הקצרה היא לא, אבל הנה קצת רקע: אלוהים קבע את השבת לבני ישראל כאשר נתן למשה את עשרת הדיברות (שמות כ':8-11). ביום השביעי בשבוע, בני ישראל היו צריכים לנוח, לזכור שאלוהים ברא את היקום בשישה ימים ולאחר מכן נח ביום השביעי (בראשית ב':1–3). השבת ניתנה לטובת העם (מרקוס ב, כז) וכאות לברית פסיפס (שמות ל'א, יג). אולם עם הזמן השתנו נקודות המבט על השבת. בתקופתו של ישוע, המנהיגים הדתיים הוסיפו כללים ומסורות מכבידות לשמירת השבת והעלו את הכללים שלהם לרמה של הוראותיו של אלוהים. זה היה כל כך רע, שכאשר תלמידיו של ישוע קטפו ואכלו כמה ראשי תבואה כשהם הולכים בשדה, הפרושים האשימו אותם בחלל שבת כי הם כביכול קוטפים וגורסים (לוקס ו':1–2).

ישוע לא חלל את השבת, כפי שהתווה אלוהים תחת הברית הישנה. כפי שאמר בפומבי, אל תחשוב שבאתי לבטל את התורה או הנביאים; לא באתי לבטלם אלא למלא אותם (מתי ה':17). הפרושים כל כך ערבבו את סטנדרט הקדושה שלהם עם זה של אלוהים, עד שהם האשימו את ישוע בהפרת חוק השבת. הם זעמו על מעשיו של ישוע, אבל זה היה רק שֶׁלָהֶם דין שבת הוא לא שמר. ישוע שמר על חוק אלוהים, והוא לא עשה דבר כדי לחלל את השבת.

פרושים רבים התנגדו לישוע. הוא לימד בסמכות שלא כמו הסופרים (מתי ז':29). הוא קרא את הצביעות שלהם, ואמר: הם אינם נוהגים במה שהם מטיפים (מתי כג:3). הוא גם השווה את עצמו לאלוהים (יוחנן ה':18). בתקרית שבה היה מעורב האיש עם היד הקמלה, שאלו הפרושים את ישוע, מאשימה, אם מותר לרפא בשבת (מתי יב:10). תגובתו של ישוע הייתה מלאה בהיגיון: אם למישהו מכם יש כבשה והיא נופלת לבור בשבת, האם לא תחזיקו בה ותרים אותה החוצה? כמה יותר ערך אדם מכבשה! לכן מותר להטיב בשבת (מתי יב, יא). ישוע יישם את העיקרון של אלוהים של רצון לרחמים ולא להקרבה (פסוק 7), בהתייחסות להושע ו':6. זה עורר את זעמם של הפרושים, והם זממו כיצד הם עלולים להרוג אותו (מתי יב:14). עם זאת, ישוע בא לעשות את רצון האב (יוחנן ה':19) לא למלא אחר הכללים הדתיים מעשה ידי אדם.

ישוע התייחס לעצמו כאדון השבת (מתי י'ב:8; מרקוס ב':28; לוקס ו':5). בעשותו כן, ישוע הכריז שהוא גדול מהחוק ויש לו סמכות אפילו על החוקים השולטים ביום השבת. ישוע הוא זה שברא את כל הדברים (יוחנן א' 3; קולוסים א' 16), והוא קבע את יום השבת. הייתה לו הסמכות לבטל את מסורותיהם ותקנותיהם של הפרושים שהם קבעו בשבת. על ידי ריפוי בשבת, ישוע הראה את טובו של אלוהים, חשף את קשיות הלב של הפרושים ונתן הצצה לריפוי המלא מהחטא שיתאפשר בקרוב על ידי הקרבתו על הצלב.

ישוע לא עבר על חוק השבת, למרות שהוא פעל נגד הפרושים פרשנות של החוק. הוא הפר את חוקי הפרושים, והם לא יכלו לעמוד בזה. ישוע ריפא בשבת כדי לעזור לאנשים, לפאר את אלוהים ולהזכיר לאנשים שהשבת נוצרה למען האדם, לא לאדם למען השבת (מרקוס ב':27). כשם שהשבת נקבעה במקור כדי לתת לאנשים מנוחה מעבודתם ולהפנות אנשים לאלוהים, כך בא ישוע לספק לנו מנוחה מהניסיון להשיג ישועה בעבודתנו שלנו. הקרבתו על הצלב עשתה דרך להתגשמות החוק ולצדק ומנוחה לבוא לכל הסומך על עבודתו המוגמרת.



Top