האם תינוקות וילדים הולכים לגן עדן כשהם מתים?

האם תינוקות וילדים הולכים לגן עדן כשהם מתים? תשובה



התנ'ך אינו עונה במפורש על השאלה האם ילדים שמתים לפני שנולדו מחדש הולכים לגן עדן. עם זאת, ניתן לחבר מספיק מידע עקיף מתוך כתבי הקודש כדי לספק תשובה מספקת, המתייחסת לתינוקות, כמו גם לבעלי מוגבלויות שכליות ואחרים.



התנ'ך מדבר על העובדה שכולנו שנולדו מהורים אנושיים נולדים עם שחיתות בירושה מאדם שמבטיחה שבאופן בלתי נמנע נחטוא. זה מכונה לעתים קרובות חטא הקדמון. בעוד שאלוהים ברא את אדם וחוה בדמותו שלו (בראשית ה':1), התנ'ך אומר שברגע שאדם וחוה נפלו וחטאו, אדם הוליד ילדים ב שלו דמיון (בראשית ה':3, ההדגשה הוספה; ראה רומים ה':12). כל בני האדם ירשו טבע חוטא באמצעות מעשה האי-ציות המקורי של אדם; אדם נעשה חוטא, והוא העביר את החטא הזה לכל צאצאיו.





התנ'ך מדבר באופן ענייני על ילדים שאינם יודעים מספיק כדי לדחות את העוול ולבחור נכון (ישעיהו ז:16). אחת הסיבות לכך שאנשים אשמים בפני אלוהים, אומר הרומים 1, היא שהם מסרבים להכיר במה שנראה ומובן בבירור בנוגע לאלוהים (פסוק 20). אנשים אשר, לאחר שראו והעריכו את העדויות של הטבע, דוחים את אלוהים הם ללא תירוץ. זה מעלה כמה שאלות: אם ילד צעיר מכדי לדעת בין טוב ורע ואין לו שום יכולת לחשוב על אלוהים, האם הילד הזה פטור משיפוט? האם אלוהים יטיל אחריות על תינוקות שלא הגיבו לבשורה, כאשר הם אינם מסוגלים להבין את המסר? אנו מאמינים שהענקת חסד מציל לתינוקות וילדים קטנים, על בסיס הספיקות של כפרת המשיח, עולה בקנה אחד עם אהבתו ורחמיו של אלוהים.



ביוחנן 9, ישוע מרפא אדם שנולד עיוור. לאחר הריפוי הפיזי, האדם עובר תהליך של קבלת הראייה הרוחנית שלו. בתחילה, האיש אינו יודע; הוא יודע את שמו של ישוע אך לא היכן למצוא אותו (יוחנן 9:11–12). מאוחר יותר, הוא מגיע לאמת שישוע הוא נביא (פסוק 17) ושהוא מאלוהים (פסוק 33). ואז, כשהוא מדבר אל ישוע, האיש מודה בבורותו ובצורך שלו במושיע. ישוע שואל אותו, האם אתה מאמין בבן האדם? והאיש משיב: מי הוא, אדוני? . . . אמור לי כדי שאאמין בו (פסוקים 35–36). לבסוף, לאחר שראה את האור מבחינה רוחנית, הוא אומר, אדוני, אני מאמין וסוגד לישו (פסוק 38).



בעקבות הבעת האמונה מהאדם שנולד עיוור, ישוע נתקל בכמה פרושים עיוורים רוחנית: ישוע אמר: 'לשיפוט באתי לעולם הזה, כדי שהעיוורים יראו והרואים יתעוורו'. איתו שמע אותו אומר את זה ושאל, 'מה? האם גם אנחנו עיוורים?’, ישוע אמר, ‘אם היית עיוור, לא היית אשם בחטא; אבל עכשיו כשאתה טוען שאתה יכול לראות, אשמתך נשארת' (יוחנן ט':39–41). במילים אחרות, ישוע אומר, אילו הייתם באמת בורים [עיוורים], לא הייתה לכם אשמה. זה בגלל שאתה לֹא בור - אתה לא מאמין בכוונה - שאתה עומד אשם בפני אלוהים.



העיקרון שישוע מניח ביוחנן 9 הוא שאלוהים אינו מגנה אנשים על דברים שהם אינם מסוגלים לעשות. החטא נמדד לפי היכולות או היכולת של אנשים, ובהזדמנויות שלהם לדעת את האמת. אם לאנשים לא הייתה יכולת לעשות את רצון האל, הם לא יכלו לשאת באשמה. אם יש להם את כל היכולות הראויות, וללא נטייה, אלוהים מחזיק בהם כאשמים (אלברט בארנס, הערות לברית החדשה: הסבר ומעשי , עורך מאת Robert Frew, Baker Book House, Vol. 1, ג'ון. 9:41). על פי עיקרון זה, תינוקות וילדים צעירים שאינם מסוגלים לקבל או לדחות את המשיח אינם נושאים באחריות על חוסר אמונה.

לפני שאנשים מתבגרים מספיק כדי להבחין בין טוב לרע (לפעמים נקרא להגיע לגיל האחריות), נראה שהם אינם אחראים על ידי אלוהים. פעוטות חוטאים, והם נושאים את טבעו המושחת של אדם, אך חסרי היכולת להבין את המושג נכון ורע, הם נמצאים בחסדו של אלוהים, לדעתנו.

אנקדוטות תנ'כיות אחרות (למשל, דוד המעיד שהוא יתאחד עם ילדו המת לאחר מותו בשמואל ב' יב:23) תומכות באמונה הסבירה שתינוקות הולכים לגן עדן כשהם מתים. הדבר נכון גם לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית שאינם יכולים להבין טוב ולא נכון.



Top