האם התנ'ך אומר משהו על סבא וסבתא?

תשובה



כאשר נכתבו רוב ספרי התנ'ך, הורים וסבים החזיקו בתפקידי כבוד. ילדים ציפו להעריץ את זקניהם וללמוד מהם. כאשר אלוהים הציג את התורה לעם ישראל, הוא אפילו כלל מצוות לכבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב). אלוהים גם הפך את זה לחלק מתורה שהאדם הצעיר יעמוד בנוכחות הקשישים כאות כבוד (ויקרא יט:32). בפקודה זו משתמע יחס רב-דורי של כבוד כלפי קרובי משפחה בכירים. כשהילדים צפו בהוריהם מכבדים את הסבים והסבתות, הם, בתורם, ייקחו על עצמם את האחריות הזו בבוא זמנם.

משלי יז:6 אומר שילדי ילדים הם הכתר של זקנים. כל סבא וסבתא מבינים את ההשוואה הזו. יש סוג מיוחד של קשר בין סבא וסבתא לנכד שמועיל לשניהם. מישהו הצהיר בהומור שנכדים הם הפרס של אלוהים על כך שלא הרגתם את ילדיכם כשהם היו בני נוער. מלבד הומור, יש בזה קצת אמת. נכדים, כמו ילדים, הם פרס - ברכה מאת ה' ודרך אחת שהוא טוב אלינו (תהלים 127:3).



בברית החדשה מפורשת חובתו של נכד בוגר: אם לאלמנה יש ילדים או נכדים, עליהם ללמוד לעבוד את ה' על ידי טיפול בה, כפי שדאגה להם פעם. זה מה שאלוהים רוצה שהם יעשו (טימותיאוס א' 4, CEV). אז הכבוד שניתן לסבא וסבתא במצוקה הוא יותר מסתם כבוד; זה נוקט בצעדים מעשיים כדי לתמוך בסבא וסבתא ועושה כל מה שצריך כדי לענות על צרכיו. לעשות זאת הוא חלק טבעי מעבודת ה'.



כשם שלנכדים יש חובות לאהוב, לכבד ולסייע לסבא וסבתא שלהם, כך גם לסבא וסבתא יש אחריות כלפי ילדיהם של ילדיהם. משלי יג:22 אומר שאדם טוב משאיר ירושה לילדי ילדיו. צדיקים חיים בחכמה ומעבירים את חוכמתם, ידיעותיהם וברכותיהם החומריות לנכדיהם. בימינו, זה הפך להיות נפוץ שלסבים וסבתות יש משמורת מלאה על נכדיהם עקב חוסר יכולת או חוסר רצון של ההורים לגדל את ילדיהם. אמנם זה עצוב, אבל זה גם מדגים את האהבה הייחודית שיש לסבים וסבתות שיוצרת נכונות להתחיל במשימה של גידול ילד בדיוק כאשר גידול הילדים היה אמור להסתיים. פנסיונרים מעטים יתנדבו לנטל הרגשי, הכלכלי והפיזי של גידול ילדים שוב, אבל בגלל שהם סבים וסבתות, הם מניחים בצד את רצונותיהם לצרכיו של נכד.

התנ'ך נותן דוגמאות של סבים וסבתות, וכמה מהסבים היו רשעים: מלכים ב' יא מגולל את סיפורה העצוב של עתליה, אמו של אחזיה מלך יהודה. כאשר אחזיה מת, המלכה האם הורתה להוציא להורג את כל משפחת המלוכה שלה כדי שתוכל לכבוש את כס המלוכה. לא ידועה לה, אחת מאחיותיו של אחזיה, יהושבע, החביאה נכד תינוק, יואש, בחדר שינה כדי להימלט מההשתוללות העקובת מדם של סבתו. הוא והאחות שלו נשארו מוסתרים במקדש במשך שש שנים בזמן שסבתו שלטה ביהודה. כשהיה יואש בן שבע, הוציא אותו הכהן הגדול, משח אותו, הניח את הכתר על ראשו והכריז על יואש הקטן מלך יהודה. כאשר עתליה ראתה זאת, היא התעצבנה, אך הכהן הגדול הא-לוהים ציווה להוציא אותה להורג. לפיכך, רצח כל משפחתו על ידי סבתו שלו הוא שהביא את ארבעים שנות מלכותו של יואש מלך יהודה.



קשר סבא וסבתא יוצא דופן נמצא במגילת רות. סיפורה של רות הוא סיפור יפהפה על אהבה ונאמנות בין אלמנה צעירה לחמותה השכולה, נעמי. למרות שבעלה מת, רות בוחרת להישאר עם חמותה כדי לטפל בה. היא אפילו עוזבת את בני עמה, המואבים, כדי ללכת בעקבות נעמי חזרה לישראל, שם היא פוגשת את בועז ונישאת לו. כשהילד הראשון שלהם נולד, תושבי העיר מברכים את נעמי, ואומרים, לנעמי יש בן! (רות ד' 14–17). הילד לא היה קשר דם לנעמי, אבל בגלל האהבה והקשר בינה לבין רות, היא אימצה את התינוק כנכדה. זה מזכיר לנו שסבא וסבתא יכול לבוא בצורות רבות. ביום זה של משפחות מפורקות, גירושין והורות חורגת, גברים ונשים יראי שמים שיאמצו את הילדים החורגים של ילדיהם כנכדיהם מתברכים, כפי שזכתה נעמי. נכדה המאומץ, עובד, הפך לסבו של דוד המלך.

כאשר אלוהים עיצב את העולם הזה, הוא הקים את המשפחה כאמצעי שלו להפיץ את כדור הארץ וללמד אותנו על אהבה ויחסים. הוא התכוון שהבכור ילמד את הצעיר והצעיר יכבד את הבכור. סבים וסבתות ממלאים תפקיד ייחודי בעיצוב זה. חופשיים מהאחריות לאמן ולחנך ילד, סבים וסבתות יכולים להציע זרועות פתוחות, קבלה ומקום בטוח לילד לרוץ כשהדברים לא מסתדרים עם אמא ואבא. סבא וסבתא יכולים לספק חוכמה מעבר לזו של ההורים, שכן הם כבר הלכו בדרך זו שנים רבות קודם לכן. עם זאת, סבא וסבתא נבונים לעולם לא יחברו להחלטה הורית מול הילד. תפקידם של סבא וסבתא הוא לא לעקוף את ההורה אלא לתמוך, לעודד ולייעץ לפי הצורך. כשהורים, סבים וסבתות וילדים חיים את תפקידם כפי שאלוהים תכנן, כל המשפחה משגשגת.

Top