האם הגיהנום קיים?
תשובה כן, גיהנום קיים, לפי התנ'ך. הערה: בהמשך מאמר זה, נשתמש במונח גֵיהִנוֹם להתכוון, בגדול, למקום של ייסורים מודעים לאחר המוות. אנחנו מבינים שהגיהנום שונה מבחינה טכנית מאגם האש, אבל נאפשר למאמרים האחרים שלנו לתאר את ההבדלים.
התנ'ך מדבר על מציאות הגיהנום באותם מונחים כמו המציאות של גן עדן (התגלות כ':14–15; כ'א:1–2). למעשה, ישוע הקדיש יותר זמן להזהיר אנשים מפני סכנות הגיהנום מאשר בנחם אותם בתקווה לגן עדן. המושג של קיום אמיתי, מודע, לנצח ולנצח בגיהנום, הוא תנ'כי בדיוק כמו קיום אמיתי, מודע, לנצח לנצח בגן עדן. הניסיון להפריד ביניהם פשוט לא אפשרי מנקודת מבט מקראית.
למרות ההוראה הברורה של התנ'ך לגבי גן עדן וגיהנום, אין זה יוצא דופן שאנשים מאמינים במציאות של גן עדן תוך כדי דחיית מציאות הגיהנום. בין השאר, זה נובע משאלת לב. קל יותר לקבל את הרעיון של חיים שלאחר המוות נחמדים, אבל הרשע לא כל כך מושך. זו אותה טעות שבני אדם עושים לעתים קרובות כשמדובר בשימוש בסמים, התנהגויות מסוכנות וכו'. ההנחה שנקבל את מה שאנחנו רוצים גוברת על ההשקפה הלא נעימה (אך הרציונלית) לפיה דברים עלולים לא להסתיים בטוב.
דחיית קיומו של גיהנום יכולה להיות מואשמת גם בהנחות לא מדויקות לגבי מהו גיהנום. הגיהנום מדמיין לעתים קרובות כשממה בוערת, צינוק מלא בקדרות ובקלשונים, או עיר תת-קרקעית מלאה ברוחות וגובלינים. תיאורים פופולריים של גיהנום כוללים לעתים קרובות חדר עינויים בוער או בית סוהר רוחני שבו שוכנים דברים רעים - ושם דברים טובים נוסעים כדי להילחם ברוע. הגרסה הזו של גיהנום לא קיימת. יש מקום אמיתי שנקרא גיהנום, אבל הוא לא של הדנטה גֵיהִנוֹם תמונה שרוב האנשים חושבים עליה. פרטים מסוימים על הגיהנום ניתנים בתנ'ך, אך פרטים אלה אינם תואמים את המיתוסים הפופולריים.
המקרא למעשה נותן מעט מאוד פרטים על הגיהנום. אנו יודעים שהוא נועד במקור ליצורים רוחניים דמוניים, לא לאנשים (מתי כ'ה:41). חווית השהות בגיהנום מושווה לשריפה (מרקוס ט':43; ט':48; מתי י'ח:9; לוקס ט'ז:24). יחד עם זאת, הגיהנום מושווה לחושך (מתי כ'ב:13) ומזוהה עם אבל עז (מתי ח:12) ואימה (מרקוס ט':44).
בקיצור, התנ'ך אומר לנו רק איך זה להיות בגיהנום; זה לא אומר במפורש מה זה גיהנום או איך בדיוק הוא מתפקד. מה שהתנ'ך כן מבהיר הוא שהגיהנום הוא אמיתי, נצחי, ויש להימנע ממנו בכל מחיר (מתי ה':29–30).
מומלץ
