איך אני יכול לצבור תשוקה לזכות בנשמות?

תשובה



זכיית נשמות היא, בעצם, תהליך של בישור או עדות, שהוא פשוט העברת בשורת הישועה לכופרים. ישוע המשיח אמר לחסידיו שהם יהיו עדיו עד קצוות תבל (מעשי השליחים א':8) וללכת לעשות תלמידים של כל העמים (מתי כ'ח:19), שזו המהות של זכיית נשמות. מכיוון שאבינו שבשמים אינו רוצה שאיש ימות (פיטר ב' ג':9), כל הנוצרים צריכים להיות להוטים לשמוע לקריאה זו ולהיות בעלי תשוקה לזכות בנשמות.

אולם העדות עוסקת פחות במה שאנו עושים למען האדון כפי שהיא עוסקת במה שהוא עושה דרכנו, וזה דורש לב נכנע מלא ברוח הקודש. ואכן, אותה רוח קודש שהעצימה את המשיח בזמן שהוא שירת עלי אדמות יכולה להעצים אותנו גם כן. אולם ראשית, עלינו להבין את תפקידנו בבניית גוף המשיח. כפי שהשליח פאולוס הסביר לאלה בקורינתוס, אנו משרתיו של אלוהים הפועלים באחדות זה עם זה כדי להפיק יבול. אחד יחרוש את האדמה, אחר יכול לשתול את הזרע, ופועל אחר ישקה אותו, אבל רק אלוהים יכול לגרום לזרע זה לגדול (1 לקורינתים ג':7). לפיכך, למרות שלכל אחד מאיתנו יש תפקידים אינדיבידואליים, בכל זאת יש לנו מטרה מאוחדת לזכות אחרים למשיח, שבגינה כל אחד יקבל את השכר שלו בהתאם לעמל שלו (הראשונה לקורינתים ג':8).



אבל איך נוכל לזכות בתשוקה להפיץ את הבשורה הזו ולזכות נשמות למשיח בימים קשים אלה כאשר יש כל כך הרבה שמתנגדים לעבודתנו בכל שלב של הדרך? זה מתחיל בכך שישוע המשיח עומד בראש ובמרכז חיינו. אכן, התשוקה שלנו לזכות בנשמות תגבר ככל שתשוקתנו למשיח עצמו והליכתנו עמו תתחזק. שתיים מהדרכים הטובות ביותר לחזק את ההליכה הנוצרית שלנו הן לקרוא את דברו מדי יום ולהתפלל ללא הרף. כאשר אנו ממלאים את ליבנו ומוחנו במשיח, איננו יכולים שלא להיות בעלי תשוקה לחלוק אותו עם אחרים.



הפועלים הנלהבים ביותר הם אלה שיש להם לב בוער למשיח, ולמעשה זה צריך להיות קל כאשר אנו רואים את גודל מה שהמושיע חסר החטא שלנו עשה עבורנו בגולגולת. קבלת המוות ברצון בשמנו ריפאה אותנו ממחלתנו הסופנית (החטא) והצילה אותנו מנצח בלתי נתפס באגם האש. אבל אנחנו יודעים מה קורה לאלה שמתים בנפרד מהמשיח. והנצח חסר התקווה הזה בנפרד מאלוהים, שלא לדבר על בחושך הלוהט של אש גיהינום בלתי ניתנת לכיבוי, אמור להניע אותנו לזכות בכמה שיותר נשמות למשיח, במיוחד כשאנו רואים את קוצר החיים שהשליח ג'יימס מכנה ערפל שמופיע עבורו. זמן קצר ואז נעלם (יעקב ד':14). ברגע שנחצה את האופק הנצחי, אין דרך חזרה, והזמן לנצח נשמות ייגמר. לפיכך, לא רק שהיבול גדול והפועלים מועטים, אלא נוסף על כך, זמננו מוגבל מאוד.

בזמנים מאתגרים אלה, אין ספק שאיננו צריכים להסתכל רחוק כדי לראות רבים מיואשים, ובכל זאת, אפילו בעיצומו של הכאוס הזה, הנוצרים יכולים למצוא נחמה בדבר אלוהים. אם נוצרי מוצא את עצמו באחד מנסיונות החיים, למשל, הוא יודע שהאדון הריבוני שלנו שם אותו שם או מאפשר לו להיות שם. כך או כך, הנוצרי יכול להבין את המהומה הזו על ידי כך שהוא מבין שלאלוהים יש מטרה לניסיון שלנו, שכן אנו יודעים שבכל דבר אלוהים פועל לטובת אלה שאוהבים אותו (אל הרומים ח':28). יתרה מכך, אם החיים מדי פעם לא נשמעים לנו הגיוניים, זה בסדר, שכן אנו יודעים לסמוך על ה' בכל ליבנו ולא לסמוך על הבנתנו את המצב (משלי ג':5-6). לסבול את מצוקות החיים שבאופן בלתי נמנע מגיעות בדרכנו היא הרבה יותר קלה כאשר אנו יודעים שאלוהים שולט.



הנשמות האבודות סביבנו יכולות למצוא את אותה נחמה כשהן מאמינות במשיח. אולם, כפי שהסביר פאולוס, כיצד, אם כן, הם יכולים להתקשר למי שלא האמינו בו? ואיך הם יכולים להאמין במי שלא שמעו עליו? ואיך הם יכולים לשמוע בלי שמישהו יטיף להם? וכיצד יוכלו להטיף אלא אם כן נשלחים? כמו שכתוב, 'מה יפות רגליהם של המבשרים' (רומים י':15). שלום אלוהים, העולה על כל הבנה ושומר על ליבנו בזמנים קשים אלו (פיליפאים ד':7), יכול לשמור גם על שלהם, ברגע שיכניסו אותו.

אין קריאה טובה יותר מאשר לעבוד בשמו של זה שמת כדי שנוכל לחיות. ישוע אמר, אתם חבריי אם תעשו את מה שאני מצווה (יוחנן ט'ו:14), והפקודה שלו הייתה שנציית לו ושנאהב זה את זה כפי שהוא אהב אותנו. ברור, אם כן, האהבה שלנו אליו מודגמת בצורה הטובה ביותר כאשר אנו פועלים בלהט וללא לאות כדי לחלוק את הבשורה שלו עם אחרים.

Top