כיצד נוכל להיכנס למנוחתו של אלוהים?

כיצד נוכל להיכנס למנוחתו של אלוהים? תשובה



הרעיון של כניסה למנוחת אלוהים מגיע מהעברים ג'-ד'. מהי המנוחה הזו שעליה מדבר הסופר העברי? איך נכנסים לזה? ואיך אנחנו לא מצליחים להיכנס אליו? הכותב לעברים מתחיל את דיונו במנוחת אלוהים בפרק ג', שם הוא מתייחס לבני ישראל המשוטטים במדבר. בהעניק להם את ארץ כנען, הבטיח להם אלוהים שילך לפניהם ויביס את כל אויביהם כדי שיוכלו לחיות בבטחה (דברים יב:9–10). כל מה שנדרש מהם הוא לבטוח בו ובהבטחותיו באופן מלא. עם זאת, הם סירבו לציית לו. במקום זאת, הם מלמלו נגדו, אפילו כמהים לחזור לשעבודם תחת המצרים (שמות טז:3; י'ז:1–7; במדבר כ'ג:3–13).

המנוחה המסוימת שאליה מתייחסים כאן הייתה זו של ארץ כנען. אל המנוחה הזו אמר אלוהים חגיגית שבני ישראל שלא צייתו לו לעולם לא ייכנסו (עברים ג':11). הם היו מרדניים. כל האמצעים לתבוע אותם בחזרה נכשלו. אלוהים הזהיר והפציר בהם; הוא גרם לחסדיו לעבור לפניהם, וביקר אותם במשפטים לשווא; וכעת הוא מכריז שעל כל המרד שלהם יש להרחיק אותם מהארץ המובטחת (עברים ג:16–19). אבל, בסופו של דבר, הדור הבא אכן נתן את אמונתו באלוהים, ובעקבותיו אחר מנהיגותו של יהושע, הם, כארבעים שנה מאוחר יותר, נכנסו למנוחת האל, ארץ כנען (יהושע ג':14–17).



תוך שימוש בבני ישראל כדוגמה לאלה שלא נחו בהבטחות ה', ממשיך כותב העברים בפרק ד' והופך את הבקשה לאישית, הן לנוצרים העבריים והן לנו: לכן, מאחר שההבטחה להיכנס למנוחתו עדיין. עומד, הבה נזהר שלא יימצא איש מכם שנפל בו (עברים ד, א). ההבטחה שעדיין עומדת בעינה היא ההבטחה לישועה באמצעות מתן אלוהים - ישוע המשיח. הוא לבדו יכול לספק את המנוחה הנצחית של הישועה באמצעות דמו שנשפך על הצלב למחילה על חטאים. מנוחתו של אלוהים, אם כן, היא בתחום הרוחני, שאר הישועה. אמונה, ממשיך המחבר לטעון, היא המפתח לכניסה למנוחת האל. העברים הטיפו להם את הבשורה, בדיוק כפי שבני ישראל ידעו את האמת על אלוהים, אך למסרים לא היה שום ערך עבורם, כי אלה ששמעו לא שילבו אותה עם אמונה (עברים ד:2). חלקם שמעו את הבשורה הטובה על המשיח, אך הם דחו אותה מחוסר אמונה.



העברים ד':10–13 מסביר את טבעה של אמונה זו. סוג האמונה המאפשר לנו להיכנס למנוחת אלוהים היא אמונה שדורשת קודם כל שננוח מהסתמכות על מעשינו שלנו. ואז הכותב לכאורה סותר את עצמו באומרו לנו לעשות כל מאמץ: כי כל הנכנס למנוחת ה' נח גם מעבודתו שלו, כשם שעשה ה' מעבודתו. הבה, אפוא, נעשה כל מאמץ להיכנס למנוחה ההיא, כדי שאיש לא ייפול על ידי דוגמת חוסר הציות שלו (עברים ד':10–11). המשמעות של הפרדוקס לכאורה הזה היא שאמונה מקראית כזו כרוכה בכניעות שלנו לאלוהים ובמאמצינו בתחום זה.

אף על פי שאנו מפסיקים במאמצים העצמיים שלנו לזכות בישועה ובמנוחת הנצח המובטחת, אנו גם עושים כל מאמץ להיכנס למנוחה זו על ידי בחירה לסמוך אך ורק על אלוהים, לסמוך עליו באופן מרומז, להיכנע לחלוטין להבטחותיו של אלוהים באמצעות החופשי. חסד ישועתו. למה? כדי שאף אחד לא ייפול בעקבות הדוגמה של חוסר הציות [של בני ישראל] (עברים ד' יא). או שאנו סומכים על עצמנו להציל את עצמנו, או שאנו סומכים על אלוהים שיעשה זאת עבורנו באמצעות הקרבתו של ישו על הצלב. על ידי אי אמון מלא באלוהים בהבטחותיו, אנו נעשים סוררים ונכשלים בכניסה למנוחה שהיא חיי נצח, בדיוק כפי שבני ישראל הפכו לסוררים כאשר לא הצליחו להיכנס לארץ המובטחת.



אז איך נפסיק לבטוח בעצמנו? כיצד אנו נותנים את מבטחנו המלא באלוהים ובהבטחותיו? אנו נכנסים למנוחת אלוהים על ידי הבנת חוסר היכולת המוחלט שלנו להיכנס למנוחת אלוהים בעצמנו. לאחר מכן, אנו נכנסים למנוחתו של אלוהים על ידי אמונתנו המוחלטת בהקרבתו של המשיח וציות מוחלט לאלוהים ולרצונו. ולמי נשבע ה' שלעולם לא יכנסו למנוחתו אם לא למי שלא צייתו? אז אנו רואים שהם לא היו מסוגלים להיכנס, בגלל חוסר האמונה שלהם (עברים ג':18–19). בניגוד לבני ישראל שחוסר אמונתם מנעה מהם להיכנס לארץ המובטחת, עלינו להיכנס למנוחת אלוהים באמונה בו, אמונה שהיא מתנה ממנו בחסד (אפסים ב':8-9).

Top