כיצד עלינו להתייחס לאויבינו על פי משלי כ'ה:21–22?

תשובה



לפי משלי כ'ה:21–22, יהוה היה רוצה שנתייחס לאויבינו בטוב לב ובנדיבות: אם אויבך רעב, תן לו אוכל לאכול; אם הוא צמא, תן לו מים לשתות. בעשיה זאת, תערמו גחלים בוערות על ראשו, וה' ישלם לכם. קטע זה קובע את אמת הממלכה הפרדוקסלית שהדרך להתמודד עם אויב היא לעשות לו טוב.

חסד דומה עשה אלישע הנביא עם צבא ארם בבואם נגד ישראל, הניח אוכל ושתייה לפני החיילים ולאחר מכן שלח אותם הביתה. לאחר מכן, הם התרחקו מישראל (מלכים ב' 21–23; ראה דברי הימים ב' כ'ח:15). חוקי הברית הישנה אף ציוה על ישראל להחזיר את השור או החמור של אויבו אם הוא תועה ולתת סיוע לחיית המשא החולה של אויבו (שמות כ'ג:4-5).



ערימה גחלים בוערות על ראשו של מישהו הוא ביטוי הקשור לעונש במקרא (תהלים יא:ו; 140:10). הרעיון הוא שתחת החום והלחץ של חסד מיושם, האדם יחוש בושה, יתחרט על מעשיו ויחזור בתשובה. מקורו של הביטוי יכול היה להיות מטקס חיסול מצרי קדום בו אדם האשם בפשע נאלץ לשאת אגן גחלים בוערות על ראשו כסמל לחזרתו בתשובה. המטרה של יחס טוב לב לאויבינו היא להביא אותם למקום של הרשעה בעוולותיהם ובכך לגרום להם לחזור בתשובה.



ברומים י'ב:9–21, השליח פאולוס ציטט את משלי כ'ה:21–22 כדי להראות שאנו מתגברים על הרוע באמצעות אהבה וטוב. הוא לימד, ברוך את הרודפים אותך. אל תקלל אותם; התפללו שה' יברך אותם (פסוק י'ד, נ'ט). לעולם אל תחזיר רוע עם עוד רוע (פסוק 17, נ'ט). חברים יקרים, לעולם אל תנקמו. השאר את זה לכעס הצדיק של אלוהים. כי הכתובים אומרים, 'אני אנקום; אחזיר להם, אמר ה'. במקום זאת, 'אם אויביך רעבים, האכילו אותם. אם הם צמאים, תן להם משהו לשתות. בעשותם זאת, תערמו גחלים בוערות של בושה על ראשיהם.’ אל תתנו לרוע לכבוש אתכם, אלא כבשו את הרע על ידי עשיית טוב (פסוקים יט-כ”א, נ”ט).

התגובה האנושית האינסטינקטיבית שלנו לנעשה עוול היא להגיב באויבינו. עם זאת, תגובה כזו אסורה לחסידי המשיח. ישוע לימד, אל תתנגד לאדם רשע. אם מישהו סוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את הלחי השנייה (מתי ה':39). כנוצרים, עלינו לאהוב את אויבינו ולהתפלל עבור אלה שרודפים אותנו (מתי ה':43–48). אנו מנצחים את הרוע על ידי עשיית הטוב, ואנו מנצחים את אויבינו על ידי אהבתם ויחס אליהם בחסד ובחמלה.



בדרשתו הגדולה על ההר, קרא ישוע לתלמידיו להיות סוכני שלום בעולם הזה: אשרי שומרי השלום, כי הם ייקראו בני אלוהים. אשרי הנרדפים בגלל צדקה, כי להם מלכות שמים. ברוך אתה כשאנשים מעליבים אותך, רודפים אותך ואומרים עלייך כל מיני רעים בשקר. שמחו ושמחו, כי גדול שכרו בשמים (מתי ה':9–12).

יש סיבות מדוע הנוצרים לא צריכים לנקום. בראש ובראשונה, אלוהים הבהיר במפורש בכתובים שתפקידו להעניש את החטא (דברים ל'ב:35, 41; קהלת י'ב:14). ומכיוון שאלוהים רוצה שכל האנשים יינצלו ויבואו לידיעת האמת, על הנוצרים לנהל חיים שלווים ושקטים, כדי שלא יפריעו לעבודת הבשורה (1 טימותיוס ב':1-4). כאשר אנו מבצעים את תפקידו של אלוהים לנקום בעצמנו ולהעניש את אויבינו, אנו מסתכנים בפגיעה בסיבת הבשורה. אך כאשר אנו אוהבים את אויבינו בכנות ובהקרבה, אלוהים יכבד אותנו ויתגמל אותנו.

עבור נוצרי, הדרך הטובה ביותר להביס אויב היא להפוך את האויב הזה לאח או אחות במשיח. הרומים ב':4 אומר שחסדו של אלוהים נועד להוביל אנשים לתשובה. מן הסתם, החסד שלנו כלפי אויב עשוי גם לעזור להביא את אותו אדם בתשובה. להתייחס לאויבינו בנדיבות ובנדיבות בלתי צפויות תהיה אפקט מפרק נשק ואי נוחות, עם פוטנציאל להוביל אותם לחרטה, תשובה והצלה בישוע המשיח.