אם ישוע הוא הכפרה שלנו, מדוע הוא מת בפסח במקום יום הכיפורים?
תשובה כל אחד מהקורבנות של הברית הישנה סימן את ישו. קורבן הפסח, או פסח, היה סוג של האדון ישוע המשיח ככבש האלוהים. כבש הפסח היה אמור להיות זכר, ללא כתמים וחסרונות, ואין לשבור עצם. ישוע הגשים את התמונה הזו בצורה מושלמת. כפי שבני ישראל מרחו את דם הקורבן באמונה, כך אנו מיישמים היום את דמו ללא רבב של המשיח על עמודי לבנו. בכל הדרכים הללו, המשיח פסחנו הוקרב למעננו (1 לקורינתים ה, ז).
לעתים עולה התנגדות לכך שקורבן הפסח לא נחשב ככפרה; אלא, כפרה ניתנה ליהודים באמצעות הקורבנות ביום הכיפורים (יום הכיפורים). אם כן, כך אומרת ההתנגדות, ישוע, שנהרג בפסח ואשר נקרא פסח שלנו בברית החדשה, לא יכול היה להיות כפרה על החטא.
ישנן שתי דרכים להתמודד עם התנגדות זו. הראשון הוא פשוט להראות כיצד ישוע הגשים גם את הסמליות של יום כיפור. ישוע נשא את חטאינו בגופו (פטרוס א' ב':24) וטעם מוות לכולם (עברים ב':9). בכך, הוא הקריב קורבן טוב יותר מאלה של יום כיפור - טוב יותר משום שהקרבתו של המשיח הייתה קבועה, הייתה מרצון, ולא רק כיסה את החטא אלא הסיר אותו כליל (עברים ט':8-14).
הנגד השני הוא לציין שהמסורת היהודית אכן ראתה את קורבן הפסח כמכפר; כלומר, הכבש הסיר את החטא מנקודת מבטו של אלוהים. כבש הפסח מת תחת זעמו של אלוהים, ובכך כיסה על חטאי המקריב אותו. הנה מה שיש לרש'י, פרשן יהודי מכובד מימי הביניים לומר: אני רואה את דם הפסח ומפרגן אותך. . . . רחמנא ליצלן אני מרחם עליכם בדם פסח ודם ברית מילה ומפרגן את נפשותיכם (שמות ר' ט'ו, ל'ה ב, ל'ה א).
במהלך המכה העשירית והאחרונה במצרים, קורבן הפסח ממש הציל יחידים ממוות (שמות יב,כג). על בסיס קרבן הגאולה של דם הפסח, חיו הבכורים. שוב מציין רש'י: כאילו אמר מלך לבניו: דע לכם שאני שופט בני אדם בחיובי הון ומרשיע אותם. תן לי אפוא מתנה, כדי שבמקרה שתובא בפני כיסא שופטי אוכל לבטל את כתבי האישום נגדך.' אז אמר הקב'ה לישראל: 'אני עוסק עכשיו בעונשי מוות, אבל אני אגיד לך איך אעשה זאת. רחם עליך ולמען דם הפסח ודם המילה אכפר עליך' (שמות ר' 15.12, על שמות יב.10).
כבשי הפסח הביאו כפרה על משקי הבית היהודיים המאמינים באותו ליל האות של דין וגאולה. גם רבי אברהם בן עזרא קושר בין הפסח לכפרה: סימן הדם נועד ככפרה לבני הבית שלקחו מנחת הפסח, וכן היה סימן למלאך ההורס לעבור ליד הבית ( סונצ'ינו חומש , עמוד. 388).
כאשר יוחנן המטביל ראה את המשיח, הוא הצביע עליו ואמר: תראה, הכבש של אלוהים, הלוקח את חטא העולם! (יוחנן א':29). ישוע הוא כבש הפסח בכך שהוא שתק בפני מאשימיו (ישעיהו ל'ג, ז') ובמותו נשא את זעמו של אלוהים, שמר על חייהם של כל הבוטחים בו ונתן חירות לעבדי החטא לשעבר.
מומלץ
