האם ההפסקה היא תנ'כית? מה זה גמילה?

תשובה



הפסקות היא ההשקפה שמתנות הנס של הלשונות והריפוי פסקו - שסוף עידן השליחים הביא להפסקת הניסים הקשורים לעידן זה. רוב הפוסקים מאמינים שבעוד שאלוהים יכול ועדיין עושה ניסים היום, רוח הקודש כבר לא משתמשת ביחידים כדי לבצע סימנים מופלאים.

התיעוד המקראי מראה כי נסים התרחשו בתקופות מסוימות במטרה ספציפית של אימות מסר חדש מאלוהים. משה התאפשר לחולל ניסים כדי לאמת את שירותו בפני פרעה (שמות ד:1-8). לאליהו ניתנו ניסים כדי לאמת את שירותו לפני אחאב (מלכים א' י'ז:1; י'ח:24). השליחים קיבלו ניסים כדי לאמת את שירותם לפני ישראל (מעשי השליחים ד':10, 16).



שירותו של ישוע היה גם מסומן על ידי ניסים, אשר השליח יוחנן מכנה אותות (יוחנן ב':11). הנקודה של יוחנן היא שהניסים היו הוכחות לאותנטיות של המסר של ישוע.



לאחר תחייתו של ישוע, כשהכנסייה הוקמה והברית החדשה נכתבה, השליחים הפגינו סימנים כמו לשונות והכוח לרפא. הלשונות נועדו לאות, לא לאלה המאמינים, אלא לאלה שאינם מאמינים (לקורינתיים א' 14:22, פסוק שאומר בפירוש שהמתנה מעולם לא נועדה להקים את הכנסייה).

השליח פאולוס חזה שמתנת הלשונות תיפסק (הראשונה לקורינתים י'ג:8). הנה שש הוכחות לכך שזה כבר חדל:



1) השליחים, שדרכם הגיעו הלשונות, היו ייחודיים בהיסטוריה של הכנסייה. לאחר השלמת שירותם, הצורך בזיהוי שלטים חדל להתקיים.

2) מתנות הנס (או האות) מוזכרות רק באיגרות המוקדמות ביותר, כגון ה-1 לקורינתים. ספרים מאוחרים יותר, כמו אפסיים ורומים, מכילים קטעים מפורטים על מתנות הרוח, אך מתנות הנס אינן מוזכרות, אם כי הרומאים כן מזכירים את מתנת הנבואה. משמעות המילה היוונית המתורגמת לנבואה היא דיבור ואינה כוללת בהכרח חיזוי עתיד.

3) מתנת הלשונות הייתה סימן לישראל הבלתי מאמינים שישועת ה' זמינה כעת לעמים אחרים. ראה א' לקורינתים י'ד 21-22 וישעיהו כ'ח 11-12.

4) לשונות היו מתנה נחותה לנבואה (הטפה). הטפת דבר אלוהים מחנכת את המאמינים, בעוד הלשונות לא. נאמר למאמינים לחפש נבואות על פני דיבור בלשונות (הראשונה לקורינתים י'ד:1-3).

5) ההיסטוריה מלמדת שהלשונות אכן פסקו. לשונות לא מוזכרות כלל על ידי האבות הפוסט-שליחים. סופרים אחרים כמו ג'סטין מרטייר, אוריג'נס, כריסוסטומוס ואוגוסטינוס ראו בלשונות משהו שקרה רק בימיה הראשונים של הכנסייה.

6) יש סימנים לכך שנס הלשונות פסק. אם המתנה הייתה עדיין זמינה היום, לא היה צורך במיסיונרים ללמוד בבית ספר לשפות. מיסיונרים יוכלו לנסוע לכל מדינה ולדבר כל שפה בצורה שוטפת, בדיוק כפי שהשליחים יכלו לדבר במעשי השליחים ב'. באשר למתנת הנס של ריפוי, אנו רואים בכתובים שהריפוי היה קשור בשירותו של ישוע וה- שליחים (לוקס ט:1-2). ואנו רואים שככל שהתקרב עידן השליחים, הריפוי, כמו הלשונות, הפך פחות. השליח פאולוס, שהקים את אוטיכוס מהמתים (מעשי השליחים 20:9-12), לא ריפא את אפרודיטוס (פיליפים ב' 25-27), טרופימוס (ב' טימותיאוס ד' 20), טימותיוס (1 טימותיוס ה' 23), או אפילו את עצמו (לקורינתים השניים יב:7-9). הסיבות לכישלונות הריפוי של פאולוס הן 1) המתנה מעולם לא נועדה להבריא כל נוצרי, אלא לאמת את השליחים; ו-2) סמכותם של השליחים הוכחה מספיק, מה שהפך ניסים נוספים למיותרים.

הסיבות שצוינו לעיל הן עדות להפסקת ההלכה. לפי ה-1 לקורינתיים 13:13-14:1, טוב נעשה אם נרדוף אחר האהבה, המתנה הגדולה מכולן. אם ברצוננו לרצות מתנות, עלינו לרצות לדבר את דבר אלוהים, כדי שהכול יתחנך.