האם אלוהים אכזר?

האם אלוהים אכזר?

לא, אלוהים לא אכזר. יש אנשים שחושבים כך כי הם לא יכולים להבין למה דברים מסוימים קורים בחיים, אבל זו לא אכזריות. אכזריות היא מעשה של גרימת כאב או סבל בכוונה לאדם אחר. אלוהים לא עושה את זה.

תשובה





יש אתאיסטים ואגנוסטים הטוענים שהאל שמוצג בתנ'ך הוא אכזרי. לדוגמה, התנ'ך המקוון ספקנטים מוערים יש חלק שלם המוקדש לקטעים תנ'כיים שלטענתם מדגימים שאלוהים אכזר. על ידי תיוג אלוהים כאכזרי, הם פונים לרגישויות האנושיות והמוסריות שלנו. המילה אכזריות מוגדרת כ'אדישות קודרת כלפי, או הנאה מגרימת כאב וסבל. השאלה העומדת בפנינו כעת היא, האם אלוהים אכזר? כדי לענות בחיוב, נצטרך לאפשר שלאלוהים לא אכפת מכאב וסבל, או שהוא נהנה ממש לראות את יצוריו סובלים.



לאתאיסטים/אגנוסטיקנים הטוענים שאלוהים אכזר מוטלת חובת הוכחה גדולה. הם לא רק טוענים שהם יודעים על מעשיו של אלוהים; הם גם טוענים שהם יודעים מספיק את הנסיבות שבהן הוא ביצע את הפעולות הללו, כמו גם את המניעים שלו. בנוסף, הם טוענים שהם מכירים את עצם דעתו של אלוהים, ומייחסים לו את הגישות של אדישות ו/או הנאה סדיסטית הנחוצות כדי להגדיר אותו כאכזרי. למען האמת, זה מעבר ליכולתם של הספקנים להפגין - הם לא יכולים לדעת את דעתו של אלוהים. 'כי מחשבותי אינן מחשבותיכם, ודרכיכם אינן דרכי', נאמר ה'. 'כשגבוהים השמים מהארץ, כך דרכי גבוהים מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' (ישעיהו ל'ה:8-9).



אין ספק שאלוהים גם מאפשר וגם, לפעמים, גורם לכאב וסבל, אבל לא ניתן לערער על טובו של אלוהים כי הוא מבצע מעשה שנראה לנו אכזרי. אמנם איננו יכולים לטעון שאנו יודעים את הנימוקים שלו בכל נסיבות, אך אנו יודעים כמה סיבות לפעולות שיכולות להיראות לנו אכזריות, במיוחד אם איננו יודעים - או לא טורחים לברר - את הנסיבות:





1. להטיל עונש צודק - אם עונש הוא צודק, האם ניתן לומר שהוא אכזרי? מה שמבקרים בדרך כלל לא מבינים הוא שאהבתו של אלוהים לא פוחתת כאשר הוא מביא עונש על אנשים. אלוהים מסוגל להביא משפט על קבוצה רעה של אנשים כדי לחסוך את אלה המסורים לו. לאפשר לרוע ולעוולות להיעלם ללא עונש, אכן יהיה אכזרי ויעיד על קמצנות כלפי החפים מפשע. כאשר אלוהים גרם לים סוף להיסגר, והטביע את כל צבא פרעה, הוא העניש את מרד פרעה נגדו ושמר על עמו הנבחר משחיטה והשמדה מסויימת (שמות י'ד). עוולה שאינה מביאה לעונש מביאה בהכרח לעוולה גדולה יותר ויותר, שאינה מועילה לאיש ופוגעת בטובת הכלל. אפילו כאשר אלוהים אמר לבני ישראל להשמיד לחלוטין את אויבי אלוהים, כולל נשים וילדים, הוא ידע שכדי לתת להם לחיות יבטיח את קיומם של הדורות הבאים המוקדשים לשיטות עבודת אלילים רעות - כולל במקרים מסוימים הקרבת ילדים על מזבחי השקר. אלים.



2. להביא לטוב גדול יותר - כאב וסבל שמייצרים טוב יותר לפעמים לא יכולים להיגרם בשום דרך אחרת. התנ'ך אומר לנו שניסיונות וקשיים מייצרים נוצרים חזקים וטובים יותר, ועלינו לחשב את כל זה בשמחה (יעקב א':2) כאשר אנו נתקלים בהם. אלוהים מביא את אלה לטובתנו, כדי לעדן אותנו כמו זהב באש היסורים. השליח פאולוס ראה בסבלו שלו - מכות, אבנים, ספינות טרופות, רעב, צמא, קור, מאסרים - כאמצעי להבטיח שהוא יהיה מודע לחולשתו שלו, יזכור תמיד שהכוח שפועל בו אלוהים, לא הוא עצמו, ולעולם לא יטעה להסתמך על כוחו שלו (לקורינתים השניים א':8-10; ד':7-12). נגד אנשים שאינם מאמינים, צדקו של אלוהים מוצדק כאשר הוא גורם להם כאב וסבל כי הם ראויים לכך. הוא מפגין את רחמיו כלפיהם בכך שהוא מזהיר אותם שוב ושוב מהשלכות החטא. כאשר, באמצעות המרד שלהם, הם מביאים על עצמם אסון, זה רק עונש, לא אכזריות. העובדה שהוא נותן למורדים להמשיך ללחוץ עליו באגרופים כל עוד הוא נותן מעידה על רחמיו וסבלנותו, לא על אכזריות.

3. לפאר את עצמו - אלוהים מתפאר על ידי הצגת תכונותיו. כולנו מסכימים שהוא נראה לנו די טוב כאשר אהבתו וחסדיו מוצגים, אבל מכיוון שכל תכונה ותכונה היא קדושה ומושלמת, אפילו הפגנת זעמו וכעסו מביאים לו תהילה. וזוהי המטרה הסופית - תהילתו, לא שלנו. המוח הזעיר והסופי שלנו לא יכול אפילו לדמיין אותו בצורה מספקת, ופחות להטיל אותו בספק.

כל אלה הם גורמים ראויים, תקפים ואציליים לכאב ולסבל. בניגוד לטענותיהם של ספקנים, יש סיבות טובות לכך שאלוהים מתיר את הרוע והסבל בעולם הזה. אנו זוכים לדעת כמה מהסיבות הללו, אך לא תמיד אנו יודעים מדוע אלוהים מאפשר רוע וסבל. לבטוח באלוהים למרות אי ידיעת הסיבות אינו קפיצה עיוורת של אמונה. במקום זאת, אנו בוטחים בו בדברים שאנו לא מבינים כי אנו רואים את נאמנותו בפעולות שאנו כן מבינים.

אם אנו קוראים את התנ'ך בעיון, במקום לראות את אלוהים פועל מתוך אכזריות, אנו רואים אותו פועל מתוך אהבתו אלינו. לדוגמה, ספר איוב מוזכר לעתים קרובות כדוגמה לפעולותיו הסדיסטיות של אלוהים נגד אדם חף מפשע. הספר מצהיר שאיוב היה חף מפשע מהסבל שבא עליו, מה שנראה כי הוא מצדד בטענת האתאיסט. אבל לטעון שזה מוכיח שאלוהים הוא סדיסט מסגיר הבנה שטחית מאוד של ספר איוב.

במזרח הקרוב בתקופת האבות, אמונה רווחת הייתה שאלוהים תמיד בירך את הצדיקים והביא סבל על הלא צדיקים. ספר איוב הוא פולמוס נגד התיאולוגיה ההיא. הסיפור מראה שצריך לשנות את השקפת האדם על צדקתו של אלוהים. עלינו להבין שאלוהים אינו מוגבל לשימוש בסבל כאמצעי גמול. הוא גם משתמש בו כדי לקרוע אנשים מהדברים הארציים שמפתים אותם בקלות רבה כל כך. בנוסף, איוב מקרב אנשים להבנת עבודת הכפרה של אלוהים על הצלב. אם האנושות הייתה ממשיכה לחשוב שאלוהים לא יכול לאפשר לאדם חף מפשע לסבול, אז היינו מפספסים את תוכניתו של אלוהים לגאול את העולם. שכן אלוהים התיר את סבלו של אדם חף מפשע לחלוטין (ישוע המשיח) כדי להביא את שלו לישועה. אז ספר איוב זה בסופו של דבר הוא תרומה שלא תסולא בפז לתולדות הגאולה.

לסיכום, על הספקן לשאת בנטל הוכחה גדול מאוד בטענה שמעשיו של אלוהים מאופיינים באכזריות. בהקשר, הקטעים התנ'כיים שנראים כמציירים את אלוהים כאכזרי למעשה אינם עושים דבר כזה. למעשה, עם הבנה נכונה של כתבי הקודש, אנו רואים שמעשיו של אלוהים תמיד מונעים על ידי אופיו הקדוש והמושלם, ועומדים בקנה אחד עם.



Top