האם אהבת אלוהים מותנית או בלתי מותנית?

תשובה



אהבתו של אלוהים לאנושות, כפי שמתוארת בתנ'ך, היא ללא תנאי בבירור בכך שאהבתו מובעת כלפי מושאי אהבתו למרות נטייתם אליו. במילים אחרות, אלוהים אוהב מבלי להציב תנאים כלשהם לאהובים; הוא אוהב כי זה הטבע שלו לאהוב (יוחנן א' ד':8). אהבה זו מניעה אותו לפעולה מיטיבה: הוא גורם לשמש שלו לזרוח על הרעים והטובים, ומוריד גשם על צדיקים ועל צדיקים (מתי ה':45).

הטבע הבלתי מותנה של אהבתו של אלוהים נראה בצורה הברורה ביותר בבשורה. מסר הבשורה הוא בעצם סיפור של הצלה אלוהית. כאשר אלוהים שקל את מצוקתם של עמו המורדים, הוא החליט להציל אותם מחטאם, וקביעה זו התבססה על אהבתו (אפסים א':4–5). הקשיבו לדברי השליח פאולוס ממכתבו לרומאים:



אתה מבין, בדיוק בזמן הנכון, כשעוד היינו חסרי אונים, המשיח מת למען רשעים. לעתים רחוקות מאוד מישהו ימות למען צדיק, אם כי עבור אדם טוב מישהו אולי יעז למות. אבל אלוהים מפגין את אהבתו שלו אלינו בכך: בעודנו חוטאים, המשיח מת עבורנו (רומים ה':6–8).



בקריאה בספר הרומים, אנו למדים שאנו מנוכרים לאלוהים עקב חטאנו. אנו נמצאים באיבה עם אלוהים, וחמתו מתגלה נגד רשעים על עוולתם (רומים א':18–20). אנו דוחים את אלוהים, ואלוהים מוסר אותנו לחטאנו. אנו גם למדים שכולנו חטאנו ונפלנו בכבודו של אלוהים (רומים ג':23) ושאף אחד מאיתנו לא מחפש את אלוהים; אף אחד מאיתנו לא עושה את הישר לנגד עיניו (רומים ג':10–18).

למרות העוינות והאיבה שיש לנו כלפי אלוהים (שבגינן אלוהים יהיה צודק לחלוטין להשמיד אותנו לחלוטין), אלוהים גילה את אהבתו כלפינו בנתינה של בנו, ישוע המשיח, ככפרה (פיוס זעמו הישר של אלוהים) על חטאינו. אלוהים לא חיכה שנשפר את עצמנו כתנאי לכפרה על חטאנו. במקום זאת, אלוהים התנשא להפוך לאדם ולחיות בקרב עמו (יוחנן א':14). אלוהים חווה את האנושיות שלנו - כל מה שזה אומר להיות בן אדם - ואז הציע את עצמו מרצון ככפרה חלופית על חטאנו.



ההצלה האלוהית הזו, המבוססת על אהבה ללא תנאי, הביאה לפעולה אדיבה של הקרבה עצמית. כפי שאמר ישוע, לאהבה גדולה יותר אין איש מזו, שהוא מסר את נפשו למען חבריו (יוחנן ט'ו:13). זה בדיוק מה שאלוהים, במשיח, עשה. הטבע הבלתי מותנה של אהבתו של אלוהים מובהר בקטעים אחרים של כתבי הקודש:

אבל בגלל אהבתו הגדולה אלינו, אלוהים, העשיר ברחמים, עשה אותנו חיים עם המשיח גם כשהיינו מתים בעבירות - זה בחסד נושעת (אפסים ב':4-5).

'כך הראה אלוהים את אהבתו בינינו: הוא שלח את בנו האחד והיחיד לעולם כדי שנחיה דרכו. זוהי אהבה: לא כי אהבנו את אלוהים, אלא כי הוא אהב אותנו ושלח את בנו כקורבן כפרה על חטאינו' (יוחנן א' ד' 9-10).

חשוב לציין שאהבת ה' היא אהבה יוזמת; זו אף פעם לא תגובה. זה בדיוק מה שהופך אותו ללא תנאי. אם אהבתו של אלוהים הייתה מותנית, אז היינו צריכים לעשות משהו כדי להרוויח או לזכות בה. נצטרך איכשהו לפייס את זעמו או לנקות את עצמנו מחטא לפני שאלוהים יוכל לאהוב אותנו. אבל זה לא המסר המקראי. המסר המקראי - הבשורה - הוא שאלוהים, מונע מאהבה, נע ללא תנאי להציל את עמו מחטאם.

חשובה גם העובדה שאהבתו הבלתי מותנית של אלוהים אינה אומרת שכולם יינצלו (ראה מתי כ'ה:46). זה גם לא אומר שאלוהים לעולם לא יטיל משמעת על ילדיו. להתעלם מאהבתו הרחמנית של אלוהים, לדחות את המושיע שקנה ​​אותנו (2 פטרוס ב':1), זה להכפיף את עצמנו לזעם של אלוהים לנצח (רומים א':18), לא לאהבתו. עבור ילד של אלוהים לא לציית בכוונה לאלוהים הוא להזמין את התיקון של האב (עברים 12:5-11).

האם אלוהים אוהב את כולם? כן, הוא מראה רחמים וחסד לכל. במובן זה אהבתו היא ללא תנאי. האם אלוהים אוהב נוצרים בצורה שונה מזו שהוא אוהב לא-נוצרים? כן. מכיוון שמאמינים הפעילו אמונה בבנו של אלוהים, הם ניצלים. האהבה הבלתי מותנית והרחמנית שיש לאלוהים כלפי כולם צריכה להביא אותנו לאמונה, לקבל בהכרת תודה את אהבת הברית המותנית שהוא מעניק למי שמקבל את ישוע כמושיעם.

Top