האם זה פסול עבור נוצרי להיות מדוכא?

האם זה פסול עבור נוצרי להיות מדוכא? תשובה



דיכאון הוא נושא טעון במקצת בקרב נוצרים. יש שמצהירים בתוקף שזה חטא. החשיבה היא שדיכאון מגלה חוסר אמונה בהבטחותיו של אלוהים, בשיפוטו של אלוהים על התנהגות חוטאת, או סתם עצלות. אנחנו יודעים שאלוהים הוא טוב ואוהב ושאנחנו בטוחים בו, אז על מה יש להיות מדוכא? אחרים מכריזים בתוקף על דיכאון כבעיה רפואית. החשיבה היא שכל דיכאון הוא תוצאה של חוסר איזון כימי במוח, ולכן דיכאון אינו פסול יותר מאשר שפעת. ואז יש כאלה באמצע שלא ממש בטוחים מהי החיה המכוערת של הדיכאון. אמונה נראית קשורה במקצת, אבל כך גם כימיקלים במוח. כמובן, יש גם את הנוצרים המדוכאים, שנותרו להרגיש אשמים, מתגוננים, מבולבלים, אבודים, או פשוט מדוכאים מכדי שאכפת להם אפילו מה הכנסייה חושבת. אז האם זה לא בסדר עבור נוצרי להיות מדוכא?



התנאי מְדוּכָּא הוא די רופף. זה יכול להתייחס למצב רפואי שניתן לאבחן (דיכאון קליני), אבל זה יכול להתייחס גם לתחושת עצב או אדישות זמנית או לחולשה מעורפלת ומתמשכת. מאמר זה ינסה לשקול בקצרה כמה מהמשמעויות הללו של דִכָּאוֹן .





עבור אנשים מסוימים חוסר איזון כימי או הורמונלי גורם למצב של דיכאון. זה אופייני ביותר לנשים החוות דיכאון לאחר לידה או אנשים הנוטלים תרופות מסוימות. פעמים אחרות, דיכאון הוא מצבי, נגרם על ידי נסיבות שליליות, שינויים בחיים, משבר רוחני וכו'. התגובה הרגשית שלנו למשברים אלו יכולה בתורה לעורר חוסר איזון כימי. באמת, בני אדם נוצרים בצורה מפחידה ומופלאה (תהילים 139:14), ואין זה צריך להתפלא שהביולוגיה שלנו מקיימת אינטראקציה עם הרגשות שלנו ולהיפך. ברגע שאדם נמצא בדיכאון, מעגל של חוסר איזון הורמונלי ורגשות שליליים יכול להיות קשה לשבור. בין אם הרגשות גורמים לביולוגיה להשתנות או שהביולוגיה גורמת לרגשות להשתנות, הסימפטומים המתקבלים זהים.



מצב רפואי אינו חטא. עם זאת, מה שמביא אדם למצב זה יכול להיות מושרש בחטא. למשל, זה לא פסול להיות חולה בסוכרת, אבל זה לא בסדר להיות גרגרן (והשניים כן לִפְעָמִים קָשׁוּר). כמו כן, האופן שבו אדם מגיב למצב רפואי אמיתי יכול גם להיות חוטא. למשל, זה יחטא לאדם עם סוכרת להשתמש במחלתו כדי לתמרן אחרים או לאמץ מנטליות קורבן או גישה של זכאות.



עם זאת, לעתים קרובות, אנו מאשים אנשים עם סוכרת או מצבים רפואיים אחרים פחות אשמים מאשר אנשים עם דיכאון. מסיבה כלשהי, מחלות נפש - במיוחד דיכאון - קשורות לעתים קרובות יותר לגורמים חטאים מאשר למחלות פיזיות. דיכאון זה לא באופן בלעדי בעיה רפואית, וזה לא באופן בלעדי בעיה רגשית או רוחנית.



דיכאון נתפס לעתים קרובות כתחושת עצב מתמשכת. כמובן, זה בסדר להיות עצוב. אנו חיים בעולם של כאב (בראשית ג':14–19; אל הרומים ח':20–22), וישוע בכה על מותו של לזרוס (יוחנן י'א:35). אין צורך תמיד לעטות פנים שמחות ולהעמיד פנים שהדברים בסדר כשלא.

ישנן דוגמאות תנ'כיות רבות לאנשי אלוהים הנאבקים בעצב, אפילו עד כדי דיכאון. דוד כתב, תעד את עליבותי; רשום את הדמעות שלי על המגילה שלך - האם הן לא ברשומה שלך? (תהילים ל'ו, ח). דוד, אדם אחרי לבו [של אלוהים] עצמו (מעשי השליחים יג:22), לא השפיל את עצבותו; הוא הביע זאת בפני אלוהים. גם משה רבנו (במדבר יא:15) וגם אליהו (מלכים א' י'ט:3-5), שני גיבורי האמונה, הודו בפני אלוהים שהם העדיפו למות מאשר לחיות במציאות הנוכחית שלהם. אף אחד מהם לא נזף על ידי אלוהים על רגשותיו; אדרבא, שניהם נתקלו באהבתו ובהספקתו של אלוהים. התנ'ך לא מתבייש להודות במציאות של רגש אנושי. עצב הוא חלק מהחיים, ואינו זוכה לגינוי.

כמאמינים, אנו קוראים לראות את המציאות הגדולה יותר של תוכניתו של אלוהים אפילו בעיצומם של העצב והדיכאון שלנו. כן, העולם הזה נפל ולעתים קרובות כואב. זה יכול להיות מדכא. אבל אלוהים הרבה יותר גדול. הוא בעבודה, מנצח. משה ואליהו קיבלו את ההזנה של אלוהים וחוו את ריענונו. זמן קצר לאחר ששפך את עצבותו, שיבח דוד את אלוהים. ישוע אמר, אמרתי לך את הדברים האלה כדי שיהיה לך שלום. בעולם הזה יהיו לך צרות. אבל תת לב! התגברתי על העולם.

לנוצרים מותר לקרוא לצרות כפי שהיא. יחד עם זאת, אנו מכבדים את אלוהים. לוקח לב עושה לֹא כלומר הדבקת חיוך או התעלמות מתחושת הריקנות שמביאה הדיכאון. זה עושה לֹא פירושו הזנחת טיפול בדיכאון באמצעות ייעוץ או תרופות. זה עושה לֹא מתכוון להתעלם מהכאבים היחסיים או מהתפיסות השגויות שהובילו לדיכאון (השקרים של השטן, אם נאמין להם, יובילו אותנו לייאוש). זה עושה לֹא מתכוון להכחיש את העובדה שדיכאון יכול להיות מאבק לכל החיים.

איזה לבבות עושה הכוונה היא להביא את כל הכאב שלנו לאלוהים. זה עושה מתכוון להמשיך לבטוח בו. זה עושה מתכוון להאמין שמה שהוא אומר על עצמו ועלינו הוא נכון, גם כשאנחנו לא מרגישים כך. זה עושה כלומר לקבל את העזרה שאנחנו צריכים, להילחם בדיכאון במקום להיכנע לו. אנו מכירים בקלקול העולם, אך אנו גם מודים בספיקות ה'.

זה לא רע להיות בדיכאון. אבל זה לא נכון - ולא מועיל במיוחד להתגבר על מצב מדוכא - לוותר על אלוהים כשאנחנו מדוכאים. למה, נשמתי, את מושפלת? למה כל כך מוטרד בתוכי? תן תקוותך באלוהים, כי עוד אשבח אותו, מושיעי ואלוהיי (תהלים ל'ג, ה).



Top