עד כמה צר השער הצר?

תשובה



השער הצר, הנקרא גם הדלת הצרה, מכונה על ידי האדון ישוע במתי 7:13-14 ולוקס 13:23-24. ישוע משווה את השער הצר לדרך הרחבה המובילה לחורבן (גיהנום) ואומר שרבים יהיו בכביש הזה. לעומת זאת, ישוע אומר כי קטן הוא השער ומצר את הדרך המובילה לחיים, ורק מעטים מוצאים אותו. מה בדיוק הכוונה בזה? כמה הם רבים וכמה מעטים הם מעטים?



ראשית, עלינו להבין שישוע הוא הדלת שדרכה כולם צריכים להיכנס לחיי נצח. אין דרך אחרת כי הוא לבדו הוא הדרך, האמת והחיים (יוחנן י'ד:6). הדרך לחיי נצח מוגבלת לשדרה אחת בלבד - ישו. במובן זה, הדרך צרה כי היא הדרך היחידה, ויחסית מעט אנשים יעברו בשער הצר. רבים נוספים ינסו למצוא דרך חלופית לאלוהים. הם ינסו להגיע לשם באמצעות חוקים וכללים מעשה ידי אדם, באמצעות דת כוזבת, או באמצעות מאמץ עצמי. אלה שהם רבים ילכו בדרך הרחבה המובילה לחורבן נצחי, בעוד הכבשים שומעות את קולו של הרועה הטוב וילכו אחריו בדרך הצרה לחיי נצח (יוחנן י':7-11).





אמנם יהיו מעטים יחסית שיעברו בשער הצר לעומת הרבים בדרך הרחבה, אבל עדיין יהיו המונים שילכו בעקבות הרועה הטוב. השליח יוחנן ראה את ההמון הזה בחזונו בספר ההתגלות: אחרי זה ראיתי והנה המון גדול שלא יוכל איש למנות, מכל אומה, מכל השבטים והעמים והשפות, עומדים לפני הכסא ולפנים. הכבש, לבוש בגלימות לבנות, עם ענפי תמרים בידיהם, וזועק בקול גדול, 'הישועה שייכת לאלוהינו היושב על כס המלכות, ואל הכבש!' (התגלות ז':9-10).



הכניסה בשער הצר אינה קלה. ישוע הבהיר זאת כאשר הורה לחסידיו להתאמץ לעשות זאת. המילה היוונית המתורגמת לשאוף היא agonizedmai , שממנו אנו מקבלים את המילה האנגלית agonize. המשמעות כאן היא שמי שמבקש להיכנס בשער הצר חייב לעשות זאת במאבק ובמאמץ, כמו ספורטאי רץ שמתאמץ לעבר קו הסיום, כל השרירים מתוחים ונותן את כל כולו במאמץ. אבל אנחנו חייבים להיות ברורים כאן. שום מאמץ לא חוסך אותנו; הישועה היא בחסדי אלוהים באמצעות מתנת האמונה (אפסים ב':8-9). אף אחד לעולם לא ירוויח גן עדן בשאיפה לזה. אבל הכניסה בשער הצר עדיין קשה בגלל התנגדות הגאווה האנושית, אהבתנו הטבעית לחטא והתנגדות השטן והעולם בשליטתו, כל אלה נלחמים נגדנו במרדף אחר הנצח.



הקריאה להתאמץ להיכנס היא ציווי לחזור בתשובה ולהיכנס בשער ולא רק לעמוד ולהסתכל עליו, לחשוב על זה, להתלונן שהוא קטן מדי או קשה מדי או צר שלא בצדק. אל לנו לשאול מדוע אחרים לא נכנסים; אסור לנו להמציא תירוצים או לעכב. אל לנו לדאוג למספר מי שייכנס או לא ייכנס. עלינו לשאוף קדימה ולהיכנס! אחר כך עלינו לעודד אחרים לשאוף להיכנס לפני שיהיה מאוחר מדי.