הכרת ישוע לעומת ידיעה על ישוע - מה ההבדל?

תשובה



אתרי מעריצים ומגזינים עוזרים לנו לענות על שאלה זו. מעריצים של כוכבי קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה או ספורט מבזבזים כסף וזמן בהשגת מידע, תמונות ופריטים על הכוכבים האהובים עליהם. אחרי שחקרו חומרים כאלה, המעריצים מרגישים שהם באמת מכירים את הגיבורים שלהם. אבל האם הם? הם עשויים לדעת עובדות מסוימות על הגיבור הנבחר שלהם. אולי הם יוכלו לצטט את תאריך הלידה, הצבע האהוב וחיות המחמד מהילדות, אבל אם הם היו פוגשים את האדם הזה פנים אל פנים, מה היה אומר הגיבור? האם המעריץ באמת מכיר את הגיבור?

ישוע השיב לשאלה זו במתי ז':21–23: לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות השמים, אלא רק מי שעושה את רצון אבי שבשמיים. רבים יאמרו לי ביום ההוא, 'אדוני, אדוני, האם לא התנבאנו בשמך ובשמך גירשנו שדים ובשמך עשו ניסים רבים?' ואז אגיד להם בפשטות, 'לא הכרתי אותך מעולם. הרחק ממני, עושי רשעים!'' היו אנשים בימיו של ישוע שחשבו שהם חברים שלו כי הם ידעו את התורה, קבעו חוקים נוקשים לעצמם (ולאחרים), והקשיבו לתורתו. הם הלכו אחריו, מחאו כפיים לנסים ואהבו חלק ממה שהוא אמר. אבל ישוע קורא להם רשעים ואומר, מעולם לא הכרתי אותך.



כיום ישנם אלפים שיודעים על ישוע - כלומר, הם יודעים כמה עובדות עליו, הם עשויים להקדיש כמה פסוקי תנ'ך לזיכרון, ואולי הם אפילו לומדים בכנסייה. אבל הם מעולם לא אפשרו לעובדות להפוך למציאות האישית שלהם. הם מחזיקים ידע בראשם מבלי לאפשר לאמת לחדור ללבם. ישוע הסביר את הבעיה: האנשים האלה מכבדים אותי בשפתיהם, אבל ליבם רחוק ממני. הם סוגדים לי לשווא; תורתם היא כללים אנושיים בלבד' (מתי ט'ו:8–9; מרקוס ז':6).



זה יכול להיות קל להחליף את הדת ביחסים אמיתיים עם ישוע. לעתים קרובות אנו חושבים שאם אנו עושים דברים נוצריים, זה כל מה שקובע. אנו יכולים להעריך את העובדות על מותו ותחייתו של ישוע, אך עד שנהפוך אותו לאדוננו, העובדות לא מועילות לנו (יוחנן 3:16–18; מעשי השליחים י':43; רומים י':9). יש הבדל בין הסכמה אינטלקטואלית לאמונה מצילה. הכרת ישוע פירושה שקיבלנו את קורבנו בשמנו (ב' ה':21). אנו מבקשים ממנו להיות האדון של חיינו (יוחנן א':12; מעשי השליחים ב':21). אנו מזדהים עמו במותו ורואים את האני הישן שלנו כמת איתו (קולוסים ג':3; אל הרומים ו':2, 5; גלטים ו':14; ב':20). אנו מקבלים את סליחתו וטיהורו מחטא ומבקשים להכיר אותו באחוות אינטימית באמצעות רוח קודשו (יוחנן 17:3; פיליפאים 3:10; יוחנן א' 2:27).

כאשר אנו מתחרטים על חטאנו ומוסרים לו את חיינו, ישוע נותן לנו את רוח הקודש (מעשי השליחים ב':38; יוחנן י'ד:26; ט'ז:13). רוח הקודש באה לחיות בתוכנו, ומשנה אותנו לנצח (הראשונה לקורינתים ו':19; יוחנן א' ג':9). העובדות שאנו יודעים על ישוע מתעוררות לחיים כאשר אנו מכירים אותו אישית. נניח שקראת שלכוכבת הקולנוע האהובה עליך יש עיניים ירוקות וגומה בסנטר. התכונות הללו הן רק עובדות על הנייר עד שאתה פוגש אותה פנים אל פנים. ואז, פתאום, העיניים הירוקות האלה מסתכלות עליך, והגומה קופצת אל סנטרה כשהיא מחייכת. היא מספרת לך על היום שלה, על הפחדים שלה ועל המחשבות הפנימיות שלה. אתה אולי זוכר ששמעת את העובדות האלה בעבר, אבל עכשיו אתה חווה אותן. ידעת עליה קודם, אבל עכשיו אתה מכיר אותה. המופשט הפך לקונקרטי. דברים שחשבת שאתה יודע מתחילים להיות הגיוניים כשאתה נכנס למערכת יחסים.



ישוע הוא אדם. להכיר אותו זה להיכנס למערכת יחסים. הציווי הגדול ביותר הוא 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, נפשך, שכלך ועוצמתך' (מתי כ'ב:37; מרקוס י'ב:30; לוקס י'ב:27). קשה לאהוב מישהו שאתה לא מכיר. לאהוב אותו מתחילה בכניעה לתוכנית שלו עבור חייך. זו המשמעות של להפוך אותו לאדון (מתי ו':33; רומים י':9-10; תהילים ט'ז:8). טבעו של אלוהים כל כך עצום ומורכב שאף בן אדם לא יכול לדעת את כל מה שצריך לדעת עליו. אבל החיים עוסקים בחיפוש מתמשך אחריו, ללמוד עליו יותר ולהנות מהחברה שלו (ירמיהו כ'ט:13; פיליפאים ג':8).