תקציר ספר נחום

תקציר ספר נחום - סקר תנ'ך מְחַבֵּר: מחבר ספר נחום מזהה את עצמו כנחום (בעברית מנחם או מנחם) האלקושי (א, א). ישנן תיאוריות רבות לגבי היכן הייתה העיר ההיא, אם כי אין הוכחות חותכות. תיאוריה אחת כזו היא שהיא מתייחסת לעיר שנקראה מאוחר יותר כפר נחום (שפירושו המילולי כפר נחום) בכנרת.



תאריך כתיבה: בהתחשב בכמות המידע המוגבלת שאנו יודעים על נחום, הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לצמצם את מסגרת הזמן שבה נכתב ספר נחום בין 663 ל-612 לפנה'ס. מוזכרים שני אירועים שעוזרים לנו לקבוע תאריכים אלו. ראשית, נחום מזכיר את תבי (נו אמון) במצרים שנפלו בידי האשורים (663 לפנה'ס) בזמן עבר, אז זה כבר קרה. שנית, שאר נבואותיו של נחום התגשמו בשנת 612 לפנה'ס.



מטרת הכתיבה: נחום לא כתב את הספר הזה כאזהרה או קריאה לתשובה לאנשי נינוה. אלוהים כבר שלח אליהם את יונה הנביא 150 שנה קודם לכן עם הבטחתו מה יקרה אם הם ימשיכו בדרכיהם הרעות. האנשים באותה תקופה חזרו בתשובה, אך חיו כעת גרועים, אם לא גרועים יותר ממה שחיו בעבר. האשורים הפכו אכזריים לחלוטין בכיבושיהם (תליית גופות קורבנותיהם על מוטות והנחת עורם על קירות האוהלים שלהם בין שאר זוועות). כעת נחום אמר לאנשי יהודה לא להתייאש כי אלוהים גזר את הדין והאשורים יקבלו בקרוב בדיוק את מה שמגיע להם.





פסוקי מפתח:



נחום א,ז, טוב יהוה, מקלט בעת צרה. הוא דואג לאלה שבוטחים בו.



נחום א' י'ד א'. ה' צוה עליך, נינוה: 'לא יהיה לך זרעים לשאת את שמך'.



נחום א, ט'ו, ראה, שם על ההרים, רגליו של המביא בשורות טובות, המכריז שלום! ראה גם ישעיהו 52:7 ורומים 10:15.

נחום ב, יג א, 'הנה אני נגדך', אומר ה' צבאות.

נחום ג 19, שום דבר לא יכול לרפא את הפצע שלך; הפציעה שלך קטלנית. כל מי ששומע את החדשות עליך מוחא כפיים על נפילתך, כי מי לא חש באכזריותך האינסופית?

סיכום קצר: נינוה הגיבה פעם להטפת יונה ופנתה מדרכיהם הרעות לשרת את יהוה אלוהים. אבל 150 שנה מאוחר יותר, נינוה חזרה לעבודת אלילים, אלימות ויהירות (נחום ג':1–4). שוב שולח אלוהים את אחד מנביאיו לנינוה ומזהיר מפני גזר דין בדמות חורבן עירם וקורא להם לחזור בתשובה. למרבה הצער, הנינויים לא שמו לאזהרת נחום, והעיר הובאה לשליטת בבל.

תוצאות מקדימות: פאולוס משתמש בגוונים של הדימויים של נחום 1:15 ברומיים 10:15 לגבי שירות המשיח והשליחים. אפשר גם להבין את כל שר הבשורה שתפקידו הוא 'להטיף את בשורת השלום'. אלוהים עשה שלום עם חוטאים בדמו של המשיח, ונתן לעמו את השלום העולה על כל שכל (פיליפים ד':7). עבודתו של המטיף היא גם 'להביא בשורות משמחות על דברים טובים' (KJV), כגון פיוס, צדקה, סליחה, חיים וישועה נצחית על ידי ישו הצלוב. ההטפה של בשורה כזו, והבאת חדשות כאלה, הופכות את רגליהם ליפות. הדימויים כאן הם של מי שרץ אל אחרים, להוט ושמחה לבשר את הבשורה.

יישום מעשי: אלוהים סבלני ואיטי לכעוס. הוא נותן לכל מדינה זמן להתחרט על החטא וללכת אחריו כאדון. אבל לא לועגים לו. בכל פעם שמדינה מתרחקת ממנו ודוחה צדקה, תוצאות רעות, והוא נכנס במשפט. זה היה נכון לגבי אשור, וזה יהיה נכון לכל עם היום. כנוצרים מחובתנו לעמוד על עקרונות המקרא ולהכריז על המשיח, שכן רק בתשובה ובמסר משנה חיים של הבשורה כל מדינה יכולה למצוא תקווה.



Top