האם ישוע היה עשיר/עשיר?

תשובה



כאדם השני של השילוש, ישוע עשיר כמו שאלוהים עשיר. אכן, אדוננו הוא הבעלים של הכל ובעל כל כוח, סמכות, ריבונות, תהילה, כבוד והדר (ישעיהו ט':6; מיכה ה':2; יוחנן א' 1, 8:58, 10:30, 17:5; הקולוסים. א':15–18, ב':9–10; העברים א':3). עם זאת, במהלך התקופה שישוע היה כאן עלי אדמות, הוא ויתר ברצון על עושרו הנצחי ועל מרבית הפריבילגיות של אלוהותו. בהיותו עני אכן, קיבל אדוננו את טבעו של משרת שפל וצנוע (זכריה ט':9; ב' לקורינתים ח':9; פיליפאים ב':6-8). ועד שמושיענו סבל עבורנו את עינויי הצלב, רכושו הארצי לא הסתכם בבגדים שעל גבו שחולקו על ידי החיילים שצלבו אותו.

עם זאת, למרבה הצער, ישנם כיום מטיפים לשגשוג רבים שהיו רוצים שתאמינו שישוע היה עשיר בעודו כאן על פני האדמה ושאלוהים לא רוצה יותר מאשר להעניק לילדיו שפע של ברכות חומריות. אחרי הכל, ישוע עשיר בהחלט יקל עליהם לשכנע את עדריהם שאלוהים רוצה שגם הם יהיו עשירים. עם זאת, ישוע המשיח עשיר מבחינה חומרית אינו תואם לחלוטין את האמת המקראית. אפילו בחינה שטחית של התנ'ך אמורה לפזר כל מושג בדבר היותו של מושיענו עשיר במובן ארצי. במהלך שירותו הציבורי, המשיח ותלמידיו היו תלויים לחלוטין בהכנסת האורחים של אחרים כששירתו מעיר לעיר (מתי י':9-10). כפי שישוע אמר לחסיד לעתיד, לשועלים יש חורים ולציפורי השמים יש קנים, אבל לבן האדם אין מקום להניח את ראשו (לוקס ט':58).



מצער, אם כן, שהוראת השקר הזו על עושרו של ישו ובשורת החמדנות הנלווית לו קיבלה דריסת רגל בכנסיות כיום. אולם כפי שלימד שלמה כראוי, אין שום דבר חדש תחת השמש (קהלת א' 9), שכן אנו יכולים לראות שפאולוס התייחס לעניינים דומים בכנסיות שלו: היזהרו מאלה הגורמים לפילוג ומעמידים בדרככם מכשולים. בניגוד להוראה שלמדת. התרחק מהם. כי אנשים כאלה אינם משרתים את אדוננו המשיח, אלא את התיאבון שלהם. על ידי דיבור חלק וחנופה הם מטעים את מוחם של אנשים נאיביים (רומים טז:17–18).



פרשנותו הקצרה של פאולוס במכתבו הראשון לטימותיאוס בנוגע לאלה שחושבים שיראת שמים היא אמצעי לרווח כספי תופסת את המהות של תורתו המרובה של ישו על הסכנות הנלוות ללב הנחוש לצבירת אוצר ארצי: אנשים שרוצים להתעשר נופלים לתוך פיתוי ומלכודת ולתשוקות מטופשות ומזיקות רבות המטבילות בני אדם לחורבן ולחורבן. כי אהבת הכסף היא שורש לכל מיני רעים. חלק מהאנשים, להוטים לכסף, נדדו מהאמונה וניקבו את עצמם בצער רב (1 טימותיוס ו':9-10).

אכן, הברית החדשה מלאה בשיעורים שבהם ישוע נוטר על העשירים ומשבח את העניים. הוא לימד אותנו לעמוד על המשמר מפני כל מיני תאוות בצע; חייו של אדם אינם מורכבים משפע רכושו (לוקס י'ב:15). והוא לימד אותנו לא לאגור לעצמנו אוצרות עלי אדמות, היכן שהעש והחלודה הורסים, והיכן גנבים פורצים וגונבים. אבל לאגור לעצמנו אוצרות בגן עדן, שבהם עש וחלודה אינם משמידים, ושם לא פורצים גנבים וגונבים (מתי ו':19–21). אדוננו, היודע את לבם של בני אדם, מודע להונאה של העושר ומה יכול להיות עושר אבן נגף ניכר. ההרגשה של משלי 30:9, המכריזה, ייתכן שיהיה לי יותר מדי ואני מתכחש לך ואומר 'מי ה', מהדהד בכל דבר אלוהים. לפיכך, זה באמת יהיה פרדוקס מוזר - ובהחלט ידלל את בשורת הבשורה - אם ישוע המשיח היה חבר במעמד העשיר של אנשים, שכפי שהוא הכריז, יתקשו כל כך להיכנס למלכות השמים ( מתי 19:23).



Top