מהן הבשורות האפוקריפיות?

תשובה



המילה אפוקריפים הוא מהמילה היוונית לא ברור או נסתר. הבשורות האפוקריפיות נקראות כך מכיוון שלא היו בולטים בכנסייה הקדומה.

מתיו, מארק, לוק וג'ון ידועים בתור הבשורות הקנוניות מכיוון שהכנסייה המוקדמת הכירה בהם כתיאורים מדויקים, סמכותיים ומלאי השראה על חייו ותורותיו של ישוע. עם זאת, בנוסף לארבע היצירות הללו, היו מספר רב של יצירות אחרות שהתיימרו לתעד מילים ומעשים אחרים של ישוע. יצירות אלו אינן סמכותיות או בהשראתן ולעתים אף אינן תיעוד מדויק של חייו ותורותיו של ישו.



רבות מהבשורות האפוקריפיות נחשבו על ידי הכנסייה המוקדמת כמועילות אך לא בהשראתן. בשנים שחלפו מאז, התגלו יצירות נוספות כמו הבשורות הגנוסטיות, שהכנסייה המוקדמת הייתה רואה בהן כפירה. נכון לעכשיו, המונח בשורה אפוקריפית חל על כל יצירה מוקדמת לא קנונית שמתיימרת לתעד את חייו והוראתו של ישוע. לא הרומאים-קתולים, לא אורתודוכסים מזרחיים ולא פרוטסטנטים מקבלים אף אחת מהבשורות האפוקריפליות כסמכותיות או בהשראתן. עם זאת, מחקר מודרני (כגון שיושם בסמינר ישוע) מקבל בדרך כלל את הבשורות הללו כרישומים מדויקים הדרושים כדי לתת לנו תמונה מלאה של חייו ותורותיו של ישוע.



חלק מהבשורות האפוקריפיות אבדו לנו אך מוזכרות בכתבים נוצריים מוקדמים אחרים והיו נחשבים מועילים אם כי אינם בהשראתם. יצירות אלה כוללות את בשורת אנדרו, את בשורת ברתולומיאו, את הבשורה של ברנבאס וזיכרונות השליחים.

חלק מהבשורות האפוקריפיות הן פרי יצירתן של קבוצות כפירה שניסו לאמץ את תורתו של ישוע למטרותיהן. בין היצירות הללו ניתן למנות את בשורת מרסיון, בשורת תומאס, בשורת יהודה, בשורת מריה, בשורת פיליפוס ובשורת האמת. הבשורה של תומס היא כנראה הידועה ביותר מכיוון שהיא זכתה לפופולריות על ידי הפרופסור לדת של אוניברסיטת פרינסטון, איליין פיגלס ברב המכר שלה משנת 2004 מעבר לאמונה: הבשורה הסודית של תומאס .



חלק מהבשורות האפוקריפיות, כמו הבשורה של פטרוס, הן פשוט מוזרות. בעבודה זו אנו פוגשים צלב מדבר ממש.

הבשורה הסודית של מרקוס התגלתה רק לאחרונה ומציעה שייתכן שישו ניהל מערכת יחסים הומוסקסואלית עם מארק. מחקירה נוספת עולה כי הממצא הזה היה מתיחה שביצע מורטון סמית', האיש שטען שגילה אותו. עם זאת, מחקר ביקורתי מודרני קיבל אותה ללא ביקורת כאמיתית למשך זמן מה.

בגלל המגוון הרחב של ההוראה בבשורות האפוקריפיות הללו, כמה חוקרים מעדיפים לדבר על הנצרות הקדומות, ומרמזים שמעולם לא הייתה הוראה אחת, מאוחדת, מדויקת וסמכותית על ישוע, אלא שכל קבוצה אספה אמת חלקית כדי להתאים לצרכים שלה. הקבוצה שאנו מכנים כעת אורתודוכסים הייתה הקבוצה שבסופו של דבר זכתה לגדולה; לפיכך, הבשורות שהם העדיפו (הבשורות הקנוניות) התקבלו כסמכותיות בעוד שהאחרות דוכאו. זו בעצם הנחת היסוד מאחורי הרומן של דן בראון צופן דה וינצ'י . תיאוריות כאלה סותרות את העובדה שהכנסייה הקדומה קיבלה את האמונה שהופקדה אחת ולתמיד בידי העם הקדוש של אלוהים (יהודה א':3).

בחקירה נוספת, אנו מוצאים שהבשורות האפוקריפיות המציגות כמה מההשקפות השונות ביותר על מיהו ישוע ומה שלימד נכתבו מאוחר בהרבה מהבשורות הקנוניות. אין ראיות לדעות שהם מציגים בכתבים אחרים של הכנסייה הקדומה. חוקרים המעמידים את כל הבשורות על בסיס שווה נוטים להיות ביקורתיים יתר על הבשורות הקנוניות ומתואמים יתר על המידה לבשורות האפוקריפליות.

הבשורות האפוקריפיות הקיימות זמינות כולן באינטרנט למי שרוצה לקרוא אותן. לניתוח אוונגליסטי מלומד של הבשורות האפוקריפיות, אנו ממליצים יצירת ישו: כיצד המלגה המודרנית מעוותת את הבשורות מאת קרייג אוונס, ולהסבר ברמה פופולרית יותר אנו ממליצים על פרק 1 של המקרה לישו האמיתי מאת לי סטרובל.

Top