מה נוכל ללמוד משבט יוסף?

תשובה



מבחינה טכנית, אין שבט יוסף. במקום זאת קיבל יוסף ברכה כפולה, ושני בניו, אפרים ומנשה, הפכו כל אחד לשבט שלו (בראשית ל'ח; יהושע י'ד, ד; יחזקאל ל'ז, יג). התנ'ך מתייחס, מדי פעם, לשבט של יוסף (במדבר י'ג:11; 36:5; התגלות ז:8). עם זאת, בהקשרים נראה כי שבט יוסף מתכוון או לשבט אפרים או מנשה, או לבית יוסף, שכלל את אפרים ומנשה. כאשר כיוון יעקב נבואה כלפי כל אחד מבניו, הוא נתן ליוסף את אחד הארוכים: יוסף הוא גפן פורה, גפן פורה ליד מעיין, שענפיה מטפסים על חומה. במרירות תקפו אותו קשתים; הם ירו בו בעוינות. אבל קשתו נשארה יציבה, זרועותיו החזקות נשארו גמישות, מפני יד אדיר יעקב, מפני הרועה, סלע ישראל, מפני אלהי אביך, המסייע לך, מפני הקב”ה המברך. אתה בברכות השמים ממעל, ברכות התהום השוכן למטה, ברכות השד והרחם. ברכות אביך גדולות מברכות ההרים העתיקים, מהשפע של הגבעות עתיקות יומין. ינוח כל אלה על ראש יוסף, על מצחו של הנסיך בין אחיו (בראשית ל'ט:22–26). כמו בכל נבואותיו של יעקב לבניו, הנבואה לשבט/בית יוסף מכילה שיעורים לכולנו.

יוסף, הנסיך מבין אחיו, היה השני לצעיר מבין השנים-עשר. חייו של יוסף, תולדות הסכסוך שלו עם אחיו, השבי שלו והניצחון שאלוהים הביא בעקבותיו באמצעות ניסיונותיו מתועדים היטב בבראשית, פרקים 37–51. יעקב מתחיל את נבואתו בהשוואה של יוסף לגפן פורה, או לעץ צעיר. אלוהים עשה אותו פורה בארץ צרותיו (בראשית ל'א:52). שני בניו של יוסף היו כענפי גפן העוברים על החומה. ואז יעקב ממשיך להזכיר לאחים האחרים את היחס הרע שלהם ליוסף. הם בין הקשתים שתקפו את יוסף במרירות ובעוינות, יחד עם אשת פוטיפר, שהאשמות השווא שלחו אותו לכלא לשנתיים (בראשית ל'ט; ל'א, א).



אבל דרך כל הצרות הללו, כוחו של יוסף מושווה לקידה שנשארה יציבה. כלומר, אמונתו לא כשלה, אבל הוא עמד על שלו ויצא כובש. זרועותיו נותרו חזקות וגמישות, מטפורה לחוכמתו, לאומץ הלב ולסבלנותו. בקיצור, יוסף שמר הן על שלמותו והן על נחמתו בכל ניסיונותיו, כשהוא נושא את כל עוליו בהחלטה בלתי מנוצחת, ולא שקע בכובד משקלם. מקור כוח זה היה ידיו של אדיר יעקב, שהיה נוכח תמיד לחזק אותו. יוסף מזכיר לנו שכל הכוח שלנו לעמוד בפיתויים ולהתמודד עם ייסורים מגיע מאלוהים. מספיק חסדו, וכוחו משתכלל בחולשתנו (ב' לקורינתים יב:9).



מיסוריו, ובכוחו של אלוהים, האכיל יוסף ותמך בעם ה' - עם ישראל כפי שהיה קיים באותה תקופה ביעקב ובמשפחתו - בזמן הרעב שהחרב את הארץ. ניתן היה לראות את יוסף כהמחשה של המשיח, שגם הוא נורה ושנוא עליו, אך נשא תחת ייסוריו (ישעיהו ה':7-9) והפך לרועה הטוב ולסלע ולגואל של עמו.

סבלו של יוסף גם מסמלים ומבשרים על הכנסייה בכלל, כמו גם מאמינים בודדים. הכנסייה האמיתית של ישו תמיד נרדפה על ידי השטן, החל מהרדיפה הנרחבת של המאה הראשונה תחת הרומאים. אבל גם בזמנים של שלום יחסי לכנסייה, האויב עדיין יורה את חיציו נגד הקדושים, אבל אלוהים מגן ומחזק אותנו ויחזיר אותנו בשלום הביתה בכוחו.



יעקב מסיים את הנבואה לשבט יוסף בשורה של ברכות. הוא מנבא ברכות השמים ממעל, העמוקים למטה והשד והרחם, כולן מתייחסות לברכות הזמניות של פריון ושפע שהיו העתיד של שבט יוסף. שנים מאוחר יותר, משה נתן את אותן הבטחות לברכות רבות לשבט יוסף (דברים ל'ג:13–16), והדגיש שיוסף היה נסיך בין אחיו. ההיסטוריה היהודית מספרת לנו ששטחו של שבט יוסף היה אחד מהחלקים היקרים ביותר של הארץ, ובית יוסף הפך לקבוצה הדומיננטית ביותר בממלכת ישראל. יוסף מזכיר לנו שכל הברכות, הן הזמניות והן הרוחניות, מגיעות מאלוהים. כל מתנה טובה ומושלמת היא מלמעלה, יורדת מאבי האורות השמימיים, שאינו משתנה כמו צללים מתחלפים (יעקב א' יז). יהי רצון שכולנו נהיה איתנים וחזקים כמו יוסף, נסבול ייסורים ונקצור את גמול ברכותיו הנצחיות של אלוהים.

Top