למה מתכוון התנ'ך כאשר הוא מתייחס לחריקת שיניים?

תשובה



הביטוי המדויק חריקת שיניים נמצא במספר מקומות בתנ'ך ומשמש אך ורק בהתייחסות לפסק הדין הסופי של חוטאים, שם הוא משולב עם בכי או יבכה. הביטוי היווני לחריקת שיניים פירושו, פשוטו כמשמעו, חריקת שיניים יחד.

אין ספק שחלק ממה שחריקת שיניים מתקשרת הוא כאב, במיוחד כאשר החריקות משולבות בבכי. כאשר אדם מכה באגודלו בפטיש, הוא נוהג לסחוט את עיניו ולחרוק את שיניו בחוזקה. הבכי וחריקת השיניים בכתבי הקודש, לעומת זאת, נוראים הרבה יותר, בין השאר משום שהם נמשכים לנצח.



חריקת שיניים מופיעה במקומות אחרים בכתובים בהקשרים שאינם תחושת כאב. במעשי השליחים ז':54 חריקת שיניים נעשית בכעס בגלל מה שאמר סטפן למועצה היהודית: הם זעמו וחרפו שיניים לעברו. תהילים ל'ז:12 אומר: הרשעים זוממים על צדיקים וחורקים בהם שיניים (ראה גם תהילים ל'ה:16; 112:10; ואיכה ב:16). בקטעים אלו, רשעים חורקים שיניים כלפי צדיקים כמזממים רשעים נגדם או מסתייגים מהם. ככל הנראה, חריקת שיניים הייתה סימן לחוסר כבוד וכעס רב.



ההתייחסות הראשונה של ישוע לבכי וחריקת שיניים באה במתי 8:12, שם הוא משווה את מלכות השמים למשתה שבו מגיעים רבים מכל חלקי העולם כדי לשבת ליד השולחן עם אברהם, יצחק ויעקב. האחרים, לעומת זאת, מושלכים לחושך חיצוני שבו יש בכי וחריקת שיניים. במשל שלו על העשבים הזרועים בשדה, ישוע מתאר שוב את גורלם של הדוחים אותו, והפעם מוסיף לתיאור את כבשן האש שאליו יושקו (מתי יג:41–42). סיפורו של האורח המגיע למשתה החתונה של הכבש ללא לבוש מתאים מושלך אל החשכה החיצונית, שם יש בכי וחריקת שיניים (מתי כ'ב:11–13), כפי שמתואר המשרת המרושע במתי כ'ד: 44–51 והמשרת חסר הערך במשל הכשרונות (מתי כ”ה:14–30).

לכל ההתייחסויות הללו לבכי וחריקת שיניים יש דבר אחד במשותף - העובדה שאין להכחישה שמי שלא שייך למשיח יסבול גורל נורא, בעוד שילדיו ייהנו עמו מאושר בשמים לנצח. הגיהנום יהיה מקום של ייסורים, חרטה, כאב ואומללות. גן עדן יהיה מקום שבו בסופו של דבר אלוהים מחה כל דמעה מעיניהם. לא יהיה עוד מוות או אבל או בכי או כאב, כי הסדר הישן של הדברים נעלם' (התגלות כ'א:4). האומללות הגורמת לחריקת שיניים לא תהיה ידועה בשמים, ולא יהיה בכי, לא יבכה ולא דמעות.



למרבה הצער, אלה שדוחים את אלוהים יבינו בגיהנום מה הם באמת איבדו, וההבנה שאין הזדמנות שנייה תגרום להם להרגיש את מלוא כובד הכאב שמתלווה לידע הזה. ייסורי ההפרדה מאלוהים אינם נעלמים. זה נצחי ולא מרפה. לכולנו מגיע עונש מהסוג הזה: כי כולם חטאו ואינם נופלים מכבודו של אלוהים (רומים ג':23), אבל אלוהים, בחסדיו, איפשר לנו להימנע מאותם כאב וסבל נצחיים. פאולוס מסביר, כי שכר החטא הוא מוות, אך מתנת אלוהים היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו (רומים ו':23).

כל מי שמקבל את המתנה שאלוהים סיפק באמצעות מותו ותחייתו של ישוע המשיח ימלט מבכי נצח וחריקת שיניים. פאולוס מכריז, אם אתה מודה בפיך, 'ישוע הוא האדון', ותאמין בלבך שאלוהים הקים אותו מן המתים, תיוושע. כי עם לבך אתה מאמין ומוצדק, ובפיך אתה מודה ונושע (רומים י':9-10). ישוע משתמש בדימויים רבי עוצמה כמו יללות וחריקת שיניים כדי להמחיש את חשיבות ההתרחקות מהחטא שמוביל לגיהנום ולפנות אליו שמספק את הישועה לבדו.

Top