מה אומר התנ'ך על אימוץ?

תשובה



מסירת ילדים לאימוץ יכולה להוות אלטרנטיבה אוהבת להורים שעלולים, מסיבות שונות, לא להיות מסוגלים לטפל בילדים שלהם. זה גם יכול להיות מענה לתפילה עבור זוגות רבים שלא הצליחו להביא ילדים משלהם. אימוץ הוא, עבור חלקם, קריאה להכפיל את השפעתם כהורים על ידי הרחבת משפחתם עם ילדים שאינם שלהם, מבחינה ביולוגית. על אימוץ מדברים לטובה בכל הכתובים.

ספר שמות מספר את סיפורה של אישה עברייה בשם יוכבד שילדה בן בתקופה שבה ציווה פרעה להרוג את כל התינוקות הזכרים העבריים (שמות א' 15-22). יוכבד לקח סל, אטם אותה, והניח את התינוק בנהר בתוך הסל בין הקנים. אחת מבנות פרעה הבחינה בסל והוציאה את הילד. בסופו של דבר היא אימצה אותו למשפחת המלוכה ונתנה לו את השם משה. הוא המשיך והפך לעבד נאמן ומבורך של אלוהים (שמות ב':1-10).



במגילת אסתר הפכה ילדה יפה בשם אסתר, שאומצה על ידי בת דודתה לאחר מות הוריה, למלכה, ואלוהים השתמש בה כדי להביא גאולה לעם היהודי. בברית החדשה, ישוע המשיח נתעבר באמצעות רוח הקודש במקום באמצעות זרע של אדם (מתי א':18). הוא אומץ וגדל על ידי בעלה של אמו, יוסף, שלקח את ישוע כילד שלו.



ברגע שאנו נותנים את ליבנו למשיח, מאמינים ובוטחים בו בלבד לישועה, אלוהים אומר שאנו הופכים לחלק ממשפחתו - לא דרך התהליך הטבעי של ההתעברות האנושית, אלא דרך אימוץ. כי לא קיבלת רוח שעושה אותך שוב עבד ליראה, אלא קיבלת את רוח הבן [אימוץ]. ועל ידו אנו זועקים 'אבא אבא' (רומים ח' ט'ו). בדומה, הכנסת אדם למשפחה באמצעות אימוץ נעשית מבחירה ומתוך אהבה. תוכניתו הבלתי משתנה תמיד הייתה לאמץ אותנו למשפחתו שלו על ידי הבאתנו אל עצמו באמצעות ישוע המשיח. וזה עשה לו תענוג גדול (אפסים א, ה). כפי שאלוהים מאמץ את אלה שמקבלים את המשיח כמושיע למשפחתו הרוחנית, כך עלינו לשקול בתפילה על אימוץ ילדים למשפחות הפיזיות שלנו.

ברור שאימוץ - הן במובן הפיזי והן במובן הרוחני - מוצג באור חיובי בכתובים. גם אלה שמאמצים וגם אלה שמאומצים זוכים לברכה עצומה, זכות המודגמת באימוץ שלנו למשפחת אלוהים.



Top