מה אומר התנ'ך על שאפתנות?

תשובה



שאפתנות מוגדרת כדחף אינטנסיבי להצלחה או כוח; רצון להשיג כבוד, עושר או תהילה. להיות שאפתן, במובן הארצי, זה בעצם להיות נחוש בדעתך שיש יותר מהשכן שלך. המוטו שלו הוא שהוא עם הכי הרבה צעצועים מנצח; אמביציה שואפת להיות מספר אחת. עם זאת, בתנ'ך, המילה שאפתנות מקבלת מימד חדש לגמרי: הפוך את השאיפה שלך לנהל חיים שקטים, להתעסק בעניינים שלך ולעבוד עם הידיים שלך... (תסלוניקים א' ד' 11; הווה פיליפ א': 17; אפסיים ה':8-10).

היכן שהעולם מלמד אותנו ללכת עד הסוף כדי להיות הכי טובים, שיהיה לנו בית גדול יותר, מכונית מפוארת יותר, משכורת גדולה יותר מהשכן שלנו, התנ'ך מלמד אותנו ההיפך: שלא ייעשה דבר מתוך שאפתנות אנוכית או התנשאות, אלא ב שפלות נפש תן לכל אחד להעריך את האחר טוב יותר ממנו (פיליפים ב':3). השליח פאולוס אומר לנו, על כן יש לנו גם שאיפתנו, בין אם בבית ובין אם נעדר, להיות מוצא חן בעיניו (2 לקורינתים ה':9 NASB). המילה היוונית לאמביציה, פילוטים , פירושו ממש להעריך ככבוד. להיות שאפתני, כשלעצמו, אינו פסול, זה מה שאנו מעריכים או מכבדים שיכול להיות בעיה. התנ'ך מלמד שעלינו להיות שאפתניים, אך המטרה היא להתקבל על ידי המשיח, לא על ידי העולם. המשיח לימד אותנו שלהיות ראשון בממלכה זה להיות משרת (מתי כ':26-28; מתי כ'ג:11-12).



פול הציג פעם שאלה מעוררת תובנה: האם אני מנסה כעת לזכות באישור של בני אדם, או של אלוהים? או שאני מנסה לרצות גברים? תשובתו: אילו עדיין הייתי מנסה לרצות אנשים, לא הייתי משרתו של המשיח (גלטים א':10). מאוחר יותר, פאולוס חזר והדגיש: להיפך, אנו מדברים כאנשים שאלוהים אישר להם להיות מופקדים על הבשורה. איננו מנסים לרצות בני אדם אלא את אלוהים, המבחן את לבנו (תסלוניקים א' ב':4). פאולוס מאשר אמת שהוכרזה על ידי ישוע עצמו: איך אתם יכולים להאמין אם אתם מקבלים שבח אחד מהשני, אך לא מתאמצים להשיג את השבח שמגיע מהאל היחיד? (יוחנן ה':44). עלינו לשאול, מהי שאיפתנו: לרצות את אלוהים או לרצות את האדם?



הכתובים מלמדים בבירור שמי שמחפשים כבוד והערכה מבני אדם אינם יכולים להאמין בישוע (מתי ו':24; רומים ח':7; יעקב ד':4). אלה ששאיפתם היא להיות פופולרי בקרב העולם אינם יכולים להיות משרתים אמיתיים ונאמנים של ישוע המשיח. אם שאיפתנו היא לחפש את הדברים שבעולם (יוחנן א' 2:16; אל הרומים 13:14), למען האמת, אנו מחפשים את עצמנו ומתכחשים למשיח והקרבתו (מתי י' 33; מתי ט'ז:24). אך אם זו שאיפתנו לבקש ולכבד את המשיח, מובטח לנו בהבטחתו העמוקה: אך חפשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל הדברים הללו יינתנו לכם (מתי ו:33; הראו יוחנן א' ב': 25).

Top