מה אומר התנ'ך על היות חסר בית / הומלס?

תשובה



התנ'ך מכיר בעובדה של חוסר בית ומורה לנו לעזור לעניים ונזקקים, לרבות אלה שנמצאים במצבים חסרי בית.

ישוע יכול היה להזדהות עם חסרי הבית בשירותו הנודד. במתי 8:20, ישוע קובע שאפילו לבעלי חיים יש מקום לקרוא לו הביתה, אבל לא היה לו היכן להניח את ראשו. הוא נשאר בבתים של מי שיקבל את פניו ולפעמים בחוץ. הוא נולד באורווה ואף בילה את הלילה האחרון שלו לפני צליבתו בחוץ בגן. גם השליח פאולוס היה לפעמים במצב חסר בית (הראשונה לקורינתים ד':11).



אלוהים מצפה מעמו לעזור למי שאין בית. החוק התייחס ישירות לטיפול בנזקקים. בויקרא כ'ה:35 אלוהים מצווה על עמו לעזור לפרנס את אלה שאין להם בית ואינם יכולים לפרנס את עצמם: אם מישהו מבני ישראל יהפוך עני ואינו מסוגל לפרנס את עצמו בקרבך, עזור להם כפי שהיית עושה זר וזר, כך הם יכולים להמשיך לחיות בקרבכם (ראה גם דברים ט”ו:7–11). גער ה' במי ששמרו על צורת הדת החיצונית אך לא דאגו לעניים: הלא זה סוג הצום שבחרתי: . . . לחלוק את האוכל שלך עם הרעבים ולספק למשוטט העני מחסה - כשאתה רואה את העירום, להלביש אותם, ולא להתרחק מבשרך ודמך? (ישעיהו ל'ח:6–7).



ספר החכמה, משלי, קובע את עיקרון הנתינה לעני ומצמיד אותו לברכה: כל החסד עם העני מלווה את ה', והוא ישלם להם על מה שעשו (משלי יט, יז). . מי שמסרב לעזור לעני ימצא את עצמו בקצה המפסיד: הנותנים לעני לא יחסר דבר, אבל העוצמים את עיניו בפניהם זוכים לקללות רבות (משלי כ'ח, כז).

בברית החדשה, ישוע ותלמידיו נתנו באופן קבוע לעניים (ראה יוחנן י'ג:29), וישוע מצווה שנלך בעקבותיו ונדאג גם לעניים: תן למבקש ממך ואל תפנה. ממי שרוצה ללוות ממך (מתי ה':42). כפי שג'יימס מציין, דיבורים זולים; הדיבור שלנו (ואמונתנו) חייב להיות מלווה במעשים: נניח שאח או אחות הם ללא בגדים ואוכל יומיומי. אם אחד מכם יאמר להם: 'לכו לשלום; לשמור על חום ולהאכיל היטב,' אבל לא עושה כלום לגבי הצרכים הפיזיים שלהם, מה זה עוזר? (יעקב ב':15–16).



התנ'ך אינו נרתע מהמציאות הקשה והלא נעימה שחלק מהאנשים חוו תקלות ותלאות איומות בחייהם, אפילו עד כדי חוסר כל. המקרא מכיר בכך שעוני, אי צדק חברתי וחוסר בית הם בעיות אמיתיות הפוקדות את החברה ללא הרף (מרקוס י'ד:7). התנ'ך מלמד שעלינו להיות שונים בתכלית מהעולם באופן שבו אנו רואים את שכנינו ומתייחסים אליהם. למעשה, עלינו לצאת מגדרנו כדי לדאוג לחסרי בית ואחרים במצוקה, ולסמוך על האל שיגמול לנו בזמנו. אמר אדוננו, כאשר אתה עושה משתה, הזמינו את העניים, הנכים, הצולעים, העיוורים, ותבורך. למרות שהם לא יכולים לגמול לך, אתה תיגמול בתחיית הצדיקים (לוקס י'ד:13–14).

מכיוון שאלוהים ברא את כל האנשים בצלמו (בראשית א' 27), לכל אחד, ללא קשר למעמד חברתי או למגבלות כלכליות, יש ערך מהותי. דיכוי או ניצול של אלו שחלשים או עניים מאיתנו הם רשעות. מכסה לכריכה, הכתוב אומר שעלינו לגלות נדיבות, חמלה, חסד ורחמים בדרכים מעשיות ומוחשיות. אפילו ישוע אדוננו לא בא לשרת אלא כדי לשרת (מרקוס י':45).

Top