מה אומר התנ'ך על פשרה?

תשובה



להתפשר זה לעשות ויתורים או התאמות עבור מישהו שלא מסכים עם מערכת מסוימת של סטנדרטים או כללים. יש מקרים שבהם פשרה היא טובה ונכונה - פשרה היא מיומנות בסיסית הנחוצה בנישואין, למשל, ובמצבים אחרים שבהם שמירת השלום רצויה יותר מאשר להגיע לרצונו. דניאל ושלושת חבריו סיכמו למעשה פשרה עם הפקיד הבבלי בנוגע לתזונה שלהם (דניאל א':8–14).

בעניינים מסוימים אחרים, פשרה אינה טובה. התנ'ך מבהיר שאלוהים אינו סומך על התפשרות על מצוותיו: היזהר לעשות מה שציווה ה' אלוקיך; אל תפנו לצד ימין או שמאל (דברים ה, כב). שמחים אלו שאינם מתפשרים עם הרע, והם הולכים רק בנתיביו (תהלים יט, ג, לט). אלוהים קדוש, ודרכיו נכונות. אלוהים הוא טוב, ודרכיו מעוררות חיים. לגבי עניינים שאלוהים התייחס אליהם בבירור, אנחנו לא מנהלים משא ומתן, מתמקחים או מתפשרים.



המלך יהושפט נכנס בטיפשות למצב פשרני עם אחאב המלך הרשע, וזה כמעט עלה לו בחייו (דברי הימים ב' י'ח). ישוע נזף בכנסיית תיאטירה על הפשרה התיאולוגית והמוסרית שלה: יש לי את זה נגדך: אתה סובל את האישה הזו איזבל, שקוראת לעצמה נביאה. על ידי תורתה היא מטעה את עבדי לחוסר מוסריות מינית ולאכילת מזון שהוקרב לאלילים (התגלות ב':20). יש קווים מסוימים שאסור לחצות, ויש מקרים שבהם הפשרה הופכת לרעה.



בעודנו עוברים בעולם הזה, נשמע קריאות רבות להתפשר. הנאות החטא החולפות (עברים יא:25), הפילוסופיה החלולה והמטעה (קולוסים ב':8), ותאוות הבשר, תאוות העיניים וגאוות החיים (יוחנן א' ב':16) כולם מפתים. לנו להתפשר בתחומים שאסור לנו. בדרך כלל, הפיתוי להתפשר מוגבר על ידי סוג כלשהו של פחד, כמו הפחד להיות דחייה או ביקורת.

מה שהופך את הפשרה למסוכנת כל כך היא הדרך העדינה שהיא ניגשת אלינו. פשרה, מעצם הגדרתה, אינה כרוכה בכניעה סיטונאית לדרכים או אידיאלים עולמיים; אלא, זה מתאים להם. רובנו נרתע מהמחשבה לזרוק את ישו הצידה ולחבק אליל, אבל הפשרה אף פעם לא מבקשת מאיתנו לעשות זאת. הפשרה אומרת שאנחנו יכולים לקבל את האליל ותשמור גם על ישו . יש מקום על המדף לעוד מושא פולחן אחד, נכון? ומה הנזק, מכיוון שעדיין יש לנו את ישוע?



חשוב לדעת מתי פשרה מתאימה ומתי לא. באופן כללי, אפשר לומר שאנחנו יכולים להתפשר על העדפות אבל לא על עקרונות . בהתבסס על כלל האצבע הזה, הנה כמה עניינים שבהם פשרה עשויה להועיל:

• צבע שטיח הכנסייה
• סוג הרכב שהמשפחה שלך צריכה לנהוג
• היכן לארח את ארוחת הצהריים הארגונית
• מתי לקבוע נסיעה לספרייה



אבל אסור להתפשר על ערכים ועל הסטנדרטים הנובעים מאותם ערכים. הנה כמה דוגמאות לדברים שעליהם אסור להתפשר:

• יסודות האמונה הנוצרית, כולל הבשורה (לקורינתיים א' 15:3–6) והטפה נאמנה של המילה (טימותיאוס ב' ד':2)
• אדנותו וסמכותו של המשיח (לוקס טז:13)
• האמונות האישיות שלך (רומים י'ד:5)
• סוגיות מוסריות, כפי שהוגדרו בכתבי הקודש (הראשונה לקורינתים ו':18)



עלינו להקפיד לחיות את האמונות התנ'כיות שלנו. אין טעם לדעת ולדבר על האמת אם איננו פועלים גם על אמת זו בדרך שבה אנו חיים את חיינו (יוחנן 15:1–11; יעקב ב’:14–17, 26). לא להתפשר כולל לא להיות צבוע. כאשר הכוונה שלנו היא לרדוף באופן פעיל אחר מערכת יחסים עמוקה יותר עם אלוהים ולציית לו בכל דבר, יש לנו פחות סיכוי להתפשר. נכיר ביתר קלות את הדברים שמבקשים למשוך אותנו מאלוהים. נזהה ביתר קלות את קולו ונבטח בו (ראה יוחנן י':4).

התנגדות לפשרה אינה תלויה בכוח או במאמצים שלנו. במקום זאת, אלוהים צייד אותנו (2 פטרוס א' 3), והוא איתנו. הפיליפאים ב':12-13 מעודד, המשך לממש את ישועתך בפחד וברעד, כי אלוהים הוא שפועל בך כדי לרצות ולפעול כדי להגשים את מטרתו הטובה. דבר אלוהים ונוכחותו מזינים את נשמתנו (תהילים א':1–3; 119:9–16; טימותיוס ב' ג:16–17; פטרוס ב':20–21). מאמינים אחרים מעודדים אותנו והולכים לצדנו, ואנחנו עושים את אותו הדבר עבורם (עברים י':24–25; גלטים ו':1–5). כאשר אנו ממוקדים באלוהים וחיים ביחסים פעילים איתו ועם עמו, אנו מבינים את גודל קדושתו, את הטבע המוחץ של חטאנו ואת עומק החסד שלו. אנו רואים את טובו וכי החיים האמיתיים נמצאים בו (תהילים ל'ד:8; יוחנן י'ו:10). אנו כמהים ללכת אחריו בכל דרכינו ולחלוק את בשורת הישועה עם אחרים. ככל שנכיר טוב יותר את אלוהים, כך נוכל לעמוד טוב יותר בפיתוי להתפשר על מה שחשוב.

Top