מה אומר התנ'ך על סודיות?

תשובה



המושג סודיות אכן עולה בתנ'ך. כמו בנושאים דומים, האם החיסיון טוב או לא אפשרי, תלוי ממי המידע נשמר ולאיזו מטרה. חלק מהפרטים בחייו של אדם עדיף להרחיק מעיני הציבור, גם אם חשיפת הסודות הללו תהיה לטובתנו. יחד עם זאת, יש כמה דברים שאולי נרצה לשמור עליהם חסויים, במיוחד לגבי עצמנו, שעדיף היה להודות בהם ולהתמודד איתם.

ברור שאי אפשר לשמור שום דבר חסוי מאלוהים. שום דבר בכל הבריאה אינו נסתר מעיני אלוהים. הכל גלוי וחשוף לעיני מי שעלינו לתת דין וחשבון (עברים ד, יג). אז, סודיות היא דאגה ארצית, אבל היא לא משתרעת אנכית עד השמים. אלוהים הוא מגלה סודות (דניאל ב' 22). מלך ארם גילה זאת בדרך הקשה; בכל פעם שחייליו ניסו לארוב לצבא ישראל, בני ישראל היו מוכנים אליהם. מלך ארם לא יכול היה להבין כיצד משיגים בני ישראל את המודיעין שלהם עד שאחד מקציניו גילה את מקור הנזילה: אלישע הנביא אשר בישראל מספר למלך ישראל את המילים שאתה מדבר בחדר השינה שלך (ב'). מלכים ו' יב). עד כאן סודיות; אם אלוהים רוצה שמשהו ידוע, הוא יוודע.



מעניין, מילה נרדפת נפוצה ל סודיות הוא שיקול דעת . זה הגיוני, מכיוון שחשוב להבחין בין מידע שצריך לפרסם לציבור לבין זה שצריך להישמר פרטי. מעטים האנשים שירצו ללכת ליועץ או לכומר שלא יכלו לשמור על סודיות. ועדיין, אותם יועצים צריכים לאמוד מתי צריך לשתף מידע, גם אם האדם השני לא רוצה שזה יהיה. לדוגמה, איומים על אחרים או כוונות של פגיעה עצמית אינם יכולים להישמר בסודיות בצדק. גם ספר משלי, המשבח את סגולות החוכמה, מעודד שיקול דעת ארבע פעמים בחמשת הפרקים הראשונים (משלי א':4; ב':1; ג':21; ה':2). אז, השאלה המקראית לגבי סודיות היא לא האם זה אי פעם מקובל או לא, אלא איך לדעת מתי פיסת מידע מסוימת צריכה להישמר בסודיות.



היבט אחד של סודיות שיש לקחת בחשבון הוא בדיוק ממי אנחנו מנסים לשמור מידע סודי. אין דבר שאלוהים לא יכול לראות, לשמוע או לדעת (תהילים 44:21; 90:8). אז כל ניסיון לשמור סודות מאלוהים הוא חסר טעם (ירמיהו כ'ג:24; מרקוס ד'22). יתר על כן, כל מעשה ומחשבה עומדים להיות ידועים בציבור מתישהו (מתי י'ב:36; פטרוס ב' ג':10). אז שוב, כמה סודות מוטב להרחיק מאויבינו - משהו ששמשון לא הצליח לשקול (שופטים טז:16–21). גם היבטים של צבא, אכיפת חוק או עסקים עשויים לדרוש סודיות (יהושע ב:1). זה, במקרים מסוימים, נובע מכך שהידע הוא ממש בבעלות אנשים אחרים. בגידה במידע סודי בסביבה עסקית, למשל, אינה שונה משמעותית מגניבה.

ישנם היבטים בחיינו שנאמר לנו במפורש לא לשמור עליהם סודיות, כמו אמונתנו (מתי ה':14–16). ישנם היבטים אחרים בחיינו שהם רק בינינו לבין אלוהים (מתי ו':6), גם אם מה שנשמר פרטי הם דברים טובים (מתי ו':4). שמירה על סודיות של משהו מתוך שיקול דעת בריא זה לא בהכרח דבר רע. אבל הימנעות מווידוי וחזרה בתשובה על חטאינו היא סיפור אחר (הראשונה לקורינתים ד':2; משלי כ'ח:13; א' פטרוס ב':16). בין אם המידע הוא שלנו או של מישהו אחר, עלינו לשאול, האם אני שומר את זה בסוד מסיבה טובה?



התנ'ך דורש חיסיון בתחומים מסוימים. אנו מחויבים לכבד סודות שנאמרו לנו בסודיות, אלא אם יש סיבה דחופה שלא לעשות זאת (משלי יא, יג; יב:23). למעשה, יש להימנע ממי שאינו יכול לשמור סודות: רכילות מסגירה ביטחון עצמי; לכן הימנע מכל מי שמדבר יותר מדי (משלי כ':19). הצורך לשמור על ביטחון עצמי חל אפילו כאשר מאתגרים אחרים בנוגע לחטא שלהם (מתי י'ח:15). התגובה הראשונית של יוסף להריונה של מרים הייתה גירושים שקטים, שנעשו בביטחון (מתי א' 19), בחירה שנזקפה לזכותו.

חיסיון תוך שיקול דעת חשוב גם כאשר המידע נוגע לאויבינו (משלי כ'ה:9; י'ז:9). בשלב מסוים, ייתכן שיהיה צורך להוקיע בפומבי את החטא (1 טימותיוס ה':20). אבל זו לא אמורה להיות התגובה הראשונה שלנו למידע כזה (מתי י'ח:15–17).

מבחינה תנ'כית, יש ערך רב לשיקול דעת לדעת מתי לשמור משהו פרטי ומתי להעביר את המידע לאחרים. אנחנו צריכים להיזהר במיוחד מהסתרת סודות אישיים כדי שלא נצטרך להתמודד עם החטא שלנו והפיתוי לחשוף אחרים מתוך חרטה או נקמה. במקום להיות רכילות (משלי טז:28; א' טימותיאוס ה':13) או מתווכחים יתר על המידה (טימותיאוס א' ו':4; ב' טימותיוס ב':23), עלינו ללכת בדרך המהירה עם מה שאנו יודעים. סודיות היא חשובה, אך היא חייבת להישמר בצורה תקינה מבחינה תסריטאית.

Top