מה אומר התנ'ך על ציניות?

תשובה



ציניקן הוא מישהו שמאמין שאנשים מונעים על ידי אינטרס אישי בלבד, וכתוצאה מכך, לא ניתן לסמוך על אף אחד. הציניות מראה זלזול בטבע האנושי באופן כללי ומגלה מידה גדולה של חוסר אמון. מכיוון שאנשים ציניים מלאים בזלזול באחריהם, אסור שהנוצרים יכוונו כציניקנים.

לתנ'ך יש דוגמאות של אנשים שהם ציניים. איוב נאבק בפסימיות בימי ייסוריו, וקילל את יום הולדתו (איוב ג'). יונה גילה יחס ציני כלפי נינוה באמונתו שהאשורים לא ראויים למחילה של אלוהים (יונה ד'). כאשר פיליפוס הלך אל ידידו נתנאל להביאו אל ישוע, אמר פיליפוס: מצאנו את זה שכתב משה בתורה, ועליו כתבו גם הנביאים - ישוע מנצרת. (יוחנן א':45). תגובתו של נתנאל נוטפת ציניות: נצרת! האם משהו טוב יכול לבוא משם? (פסוק 46). לאחר שנתנאל פגש את ישו בעצמו, הציניות שלו נמסה, והוא הפך לאחד מתלמידיו הראשונים של ישוע.



בתקופתו של ירמיהו הנביא, נפל משפטו של אלוהים על עם יהודה על רשעתם ועבודת האלילים. כחלק מהאשמה של אלוהים כלפי יהודה, הוא מדבר מילים שניתן לקרוא אותן כציניות:



היזהר מחבריך;
אל תבטח באף אחד בשבט שלך.
כי כל אחד מהם הוא רמאי,


וכל חבר לשון הרע.
חבר מרמה חבר,
ואף אחד לא מדבר אמת.
הם לימדו את לשונם לשקר;
הם מתעייפים בחטא.
אתה חי בעיצומה של הונאה;
במרמה שלהם הם מסרבים להכיר בי (ירמיהו ט:4–6).

כמובן, אלוהים אינו דוגל בציניות בקרב צדיקים; אלא, הוא מגלה כיצד האומה, במרדף אחר הפקרות, נטשה כל אמת באשר היא.

ציניקנים הם, בהגדרה, פסימיים לגבי החיים. מאחר שלדעת הציניקן, אלטרואיזם אינו קיים ואיש אינו פועל מתוך מניעים טובים, אף הבטחות לא יקוימו. אלה שהם טיפשים מספיק כדי לסמוך על מישהו, נועדו להיות קורבן. התנ'ך אינו מלמד פסימיות כזו. האהבה תמיד בוטחת, תמיד מקווה (הראשונה לקורינתים י'ג:7).

אנשים ציניים הם מוצאים תקלות. הם רואים בקלות את התכונות השליליות של אדם, דבר או רעיון וממהרים להצביע עליהם. נוצרים מסוימים יכולים ליפול למלכודת הציניות ולהסוות אותה כרוחנית או נבחנה, שכן הם מבקרים מוזיקאים נוצרים מסוימים, לועגים לקלישאות נוצריות מסוימות, או מזלזלים בעדות נוצריות מסוימות. התנ'ך מזהיר אותנו מפני ביקורת על עמיתים מאמינים: הבה נפסיק לשפוט אחד את השני. במקום זאת, קבע את דעתך לא לשים שום אבן נגף או מכשול בדרכו של אח או אחות (אל הרומים י'ד:13).

אנשים ציניים נוטים להיות סרקסטיים. ההומור שלהם נושך ולעתים קרובות קאוסטי. סרקזם רק לעתים נדירות, אם בכלל, משרת את מטרותיו של אלוהים. אם תנשכו ותאכלו זה את זה, היזהרו או שתהרסו זה על ידי זה (גלטים ה':15). דיבור ציני הוא לעתים קרובות סימפטום להתפכחות ומרירות בלב, והכתובים מזהירים אותנו מפני רעל כזה: דאג שאיש לא יפול בחסדי אלוהים ושלא יצמח שורש מר שיגרם צרות ויטמא רבים (עברים). 12:15).

הבסיס העיקרי לציניות הוא חוסר אהבה. גם גאווה וחוסר מודעות עצמית משחקים תפקיד, שכן ציניקן מציב את דעתו על העולם על הכן הגבוה ביותר. לדוגמה, ציניקן עשוי להאשים את העובדה שאין לו חברה בחוסר הבשלות של כל הבנות בהיכרות שלו, במקום לבדוק את הטעויות שלו.

ציניות היא תוצר של הטבע הנופל שלנו, לא פרי הרוח. אנו חוטאים, וכאשר אנו הולכים בבשר, קל לנו לאמץ גישה צינית בתגובה לסבל או אכזבה. לאלוהים יש תוכניות טובות יותר עבורנו. הוא רוצה לרפא אותנו ולשחרר את חיינו מציניות.

אם הציניות לקחה תפקיד פעיל בחייך, אז הגיע הזמן לחפש את ריפויו של אלוהים. תפילה היא המפתח. אני קורא אליך, אלהי, כי אתה תענה לי; הפנה אלי את אזנך ושמע תפילתי (תהלים יז, ו). ה' רוצה לשמוע את זעקותיך לעזרה, והוא רוצה לגאול ציניקנים.

רחם עלי, יהוה; רפאני כי חטאתי לך (תהלים ל'א, ד). סליחה היא לא משהו שציניקן קשה יכול לבקש בקלות, אבל היא חיונית. סליחה היא ההיפך ממה שהשטן רוצה; הוא רוצה לטפח טבע ציני ולהמשיך את החטא שבפנים.

בסופו של דבר, המפתח להתמודדות עם ציניות בחיינו הוא המשיח עצמו. אנו זקוקים למשיח בליבנו כדי להסיר את הכעס, להמיס את המרירות ולהפוך אותנו לבריאה חדשה. תפילתו המתמשכת של הציניקן לשעבר תהיה זו: יהי רצון דברי פי אלה וההרהור הזה של לבי בעיניך, יהוה סלע וגואלי (תהלים יט, יד).

Top