מה אומר התנ'ך על טומאה?

תשובה



טומאה היא מצב של להיות טמא, מבוזה או חילול. לטמא משהו הוא מעשה של חוסר כבוד גדול כלפי אלוהים או אחרים. חטא יכול לטמא אדם, קהילה או אומה.

התנ'ך משתמש בדרך כלל במילה טוּמאָה בהתייחס לטומאה טקסית או מינית. עבודת אלילים בוודאי תטמא את הנופלים בחטא הזה. בירמיהו 32:34, ה' כועס על ישראל, כי הם הציבו את פסליהם השפלים בבית הנושא את שמי וטמאו אותו. הכנסת אלילים למקדש האדון הייתה מעשה של טומאה. כל סוג של חטא מיני מטמא אדם גם כן (הראשונה לקורינתים ה':11; מתי ט'ו:18–20).



רבים מהחוקים הטקסיים שאלוהים נתן לישראל נועדו להראות להם כיצד להתנקות מטומאת כדי שיוכלו לתקשר עם אלוהים קדוש (ויקרא ז:21; כ'ב:3). קיומם של חוקים מפורטים כל כך הוכיח את ההבדל המוחלט בין הקודש לחול (ויקרא י:10–11). טומאה מכל סוג שהוא, גם כשהיא נגרמה שלא בכוונה, הפרידה בין אדם לקהילה וממקום מגוריו של אלוהים בתוכם (ויקרא ה, ב). אף אדם נטמא לא יכול היה להיכנס למקדש ה' (במדבר יט:13, 20).



בכל פעם שאויבים או ישראל הנסוגים לאחור חיללו את מקדש אלוהים בהזנחה או בהתעללות, אלוהים ראה אותו לטמא (יחזקאל כ'ג:39; ל'ד:7; מלאכי ב':11). איש לא יכול היה להקריב קורבנות או תפילות מקובלות עד שהמקדש טוהר מטומאתו (דברי הימים ב' כ'ט:16; ויקרא ט'ז:20). הכוהנים היו צריכים לעבור תהליך טיהור פולחני לפני שירתו את ה', מה שמעיד על כך שהקשר עם העולם הביא בכל דרך שהיא טומאה (נחמיה י'ב:30; י'ג:30; שמות כ'ט:4).

תחת הברית החדשה, ילדים שנולדו מחדש של אלוהים שוכנים ברוח הקודש שלו (מעשי השליחים ב':38; יוחנן ג':3). גופנו הופך למקדש שלו (הראשונה לקורינתים ו':19–20). כאשר אנו מטמאים את עצמנו באמצעות חטא או הזנחה של האדון עצמו, עלינו לחפש טיהור על ידי וידוי על חטאינו בפני אלוהים (יוחנן א':9). רק דמו של ישוע המשיח חזק מספיק כדי לנקות את לבנו ולהפוך אותנו למתאימים לתקשר עם אלוהים (יוחנן א':7).



אנו מטמאים את עצמנו בדרכים רבות, אך ישנם שני חטאים עיקריים שבהם הכתוב משתמש באופן קבוע במילה טוּמאָה : טומאה מינית ועבודת אלילים. שני החטאים הללו מטמאים כל מקדש, גם אבן וגם בשר (ראה א' לקורינתים ו':18). החטא המיני על כל צורותיו הוא מטפורה המשמשת באופן קבוע לאורך כתבי הקודש כדי לסמל את מערכת היחסים השבורה של אלוהים עם עמו. לדוגמה, ישראל הסוררת הושווה לעתים קרובות לאישה נואפת או לבת מופקרת (יחזקאל טז:32; כ'ג:30; יעקב ד:4). החטא המיני כל כך מטמא עד שאלוהים השתמש בו כדי לתאר את הסוג הגרוע ביותר של בגידה רוחנית.

גם עבודת אלילים מכל סוג מטמאה אותנו (התגלות כ'א:8; א' יוחנן ה':21). אנו מבצעים עבודת אלילים כאשר אנו מעריכים משהו יותר ממה שאנו מעריכים את המשיח (מרקוס י'ב:30). כאשר אנו מכירים בכך שטמאנו את עצמנו, אנו יכולים להתוודות על כך כחטא, לבקש את סליחתו של אלוהים, ואת הכוונה לחזור ממנו (לוקס ג':8). הנוצרי המצליח הוא מי שהולך ברוח כך שהטומאה כבר לא מגדירה אותו (יוחנן א' ג':6–10; א' לקורינתים ו'9–10; גלטים ה':16, 19–21).

Top