מה אומר התנ'ך על חריצות?

תשובה



חריצות, או התמדה מתמדת במאמץ, מביאה לעבודה זהירה, אנרגטית ומתמשכת. אנשים חרוצים עושים את העבודה. הם לא מתפטרים עד שהם נתנו הכל. התנ'ך משתמש במילה חָרִיצוּת בכמה דרכים, וזה תמיד במובן החיובי.

חריצות מוזכרת מספר פעמים בספר משלי. פתגם הוא אימרה קצרה המבטאת אמת כללית לחיים מעשיים, והאמת על חריצות היא שטוב לנו:



ידיים עצלות עושות עוני, אך ידיים חרוצים מביאות עושר (משלי י:4)



הפתגם הזה אומר לנו שמי שעובד בחריצות יקצור תוצאה טובה, סביר להניח שמי שמסרב לעבוד בחריצות יסבול מהתוצאות. עוד אחד:

תאבונו של עצל לעולם אינו מתמלא, אך רצונותיהם של החרוצים מתמלאים במלואם (משלי יג:4)



הפתגם הזה שוב מנוגד בין החרוצים לעצלנים ומראה שאנשים חרוצים תכננו מראש, חסכו ופעלו כדי לספק את צרכיהם. לעומת זאת, לעצלנים, או לא חרוצים, אף פעם אין מספיק כי הם לא רואים עבודה עד הסוף. הם מפסיקים או עושים עבודה עלובה וקוצרים את התוצאות של חוסר החריצות שלהם.

נאמר לנו במשלי ד' 23 לשמור על ליבנו בשקידה כי כל מה שאנו עושים זורם מהלב. אם איננו שואפים להישמר מפני שקר, מחשבות רעות ותשוקות תאוות, אויבנו השטן עומד מנגד כדי לנצל. חריצות מרמזת על פעולה מכוונת של שמירה על הלב שלנו, ולא קבלה פסיבית של כל מה שנכנס. קורינתיים 10:5–6 נותן דוגמה כיצד לשמור על ליבנו על ידי לקיחת כל מחשבה בשבי לצייתו של המשיח. כשם שזקיף שוקד לשמור על מבצר, כך עלינו להקפיד לשמור על ליבנו ומוחנו.

לאחר שתיאר פקודות והוראות ספציפיות, פאולוס דחק בטימותיוס להיות חרוץ בעניינים אלה; תתן את עצמך לגמרי אליהם, כדי שכולם יראו את התקדמותך (טימותיאוס א' ד':15). העניינים שעל טימותיוס היה להקפיד בהם כללו זיהוי מורי שקר (פסוקים 1–5), הימנעות ממיתוסים ודיונים עקרים (פסוק 7), מתן דוגמה למאמינים בדיבור, בהתנהגות, באהבה, באמונה ובטוהר ( פסוק יב), ומתמסר לקריאה פומבית של הכתובים, להטפה ולהוראה (פסוק יג). אלה לא היו הצעות שיש להתעסק בהן אלא פקודות שיש ליישם בשקידה.

להיות חסיד של ישו יש גם לרדוף בחריצות. הדרך החסרה שבה כמה מאמינים מוצהרים ניגשים ליחסים עם אלוהים, לא משתקפת בשום מקום בתנ'ך. במקום זאת, ישוע הבהיר שמי שרוצים להיות תלמידיו חייבים להיות בפנים (לוקס ט':57–62). אלא אם כן נרדוף בחריצות אחר צדקה וצייתנות, נחווה כישלון. העולם מושך מדי, הפיתוי שופע מדי. יש יותר מדי תירוצים להסתלק. זו הסיבה שישוע הדגיש שהמצווה הגדולה ביותר היא לאהוב את ה' אלוהיך בכל לבבך, נשמתך, שכלך וכוחך (מרקוס י'ב:28-31). במילים אחרות, המטרה הסופית של החיים היא לאהוב את האדון בחריצות. כל הפעולות נובעות מתנוחת ליבנו. כאשר אנו הופכים את החריצות למרכיב המשותף בכל דבר שאנו עושים, ואנחנו בוחרים לעשות דברים אלוהיים, אנו מציבים לעצמנו סטנדרט שיניע אותנו אל יראת שמים וחיים של מצוינות.

Top