מה אומר התנ'ך על גיוון?

תשובה



גיוון הוא, בעצם, מגוון. בתקופה האחרונה, המילה מגוון קיבל את הקונוטציה הספציפית של מגוון אנשים בתוך קבוצה - ההבדלים בין האנשים הם גזעיים, תרבותיים, מבוססי מגדר וכו'. גיוון היה רעיון האל. אפילו מחקר שטחי של המדע מגלה מגוון מדהים של צמחים ובעלי חיים. אנשים, בריאתו הסופית של אלוהים, הם גם מגוונים. הוא לא ברא אותנו כשבטים או רובוטים. הוא יצר שני מגדרים שונים (מרקוס י':6). היצירה של זכר ונקבה היא הגיוון בבסיסה ביותר - המינים שונים מאוד, אך משלימים.

מעשה אלוהים נוסף שיצר מגוון התרחש במגדל בבל (בראשית יא:9). המין האנושי היה מקובץ יחד, ואלוהים רצה שהם יהיו פוריים וירבו וימלאו את הארץ (בראשית ט:1). כדי לזרז את צייתנותם, הוא בלבל את שפותיהם, מה שאיפשר להם לעבוד יחד. משם, האנושות התפשטה על פני כדור הארץ, ואנשים בעלי אותה שפה נשארו ביחד. עם הזמן, צצו תרבויות, גזעים ודיאלקטים אזוריים והביאו למגוון שאנו מכירים כיום.



גיוון הוא חלק מהיות האדם. אלוהים מתענג על שלל ההבדלים שיש ליצורים האנושיים שלו. ספר ההתגלות מתאר את ההתכנסות הסופית של עם אלוהים מכל אומה, שבט ולשון (התגלות ז':9). המלאכים והזקנים מסביב לכס אלוהים מעריצים את ישוע במילים בדמך שרכשת עבור אלוהים אנשים מכל שבט ושפה ועם ואומה (התגלות ה':9). אז אלוהים נהנה מהמגוון בתוך המין האנושי. כל אחד מאיתנו נברא בצלמו להנאתו ולתפארתו (התגלות ד' 11; קולוסים א' 16). הוא עיצב אותנו כפי שאנו ומתענג על מעשה ידיו (תהלים 139:13–16).



עם זאת, בתרבות המודרנית שלנו, ההתמקדות בגיוון יכולה להפוך לאל משלה. המגוון עצמו נערץ יותר מאשר מי שיצר את המגוון הזה. דגש על גיוון נוטה להדגיש את ההבדלים בינינו. אלוהים עוסק יותר באחדות (אפסים ד':3). הגלטים 3:28 אומר, אין לא יהודי ולא גוי, לא עבד ולא בן חורין, וגם אין זכר ונקבה, כי כולכם אחד במשיח ישוע. אלוהים אומר שההבדלים בינינו אינם מה שצריך להגדיר את ילדי אלוהים. אלה המשתייכים לאדון ישוע צריכים קודם כל להגדיר את עצמם כילדים של אלוהים. עלינו להיות מוכנים לשים את השונות בצד לטובת אחדות ברוח. תפילתו הנלהבת של ישוע ביוחנן 17 מראה שתשוקתו לתלמידיו הייתה שהם יהיו אחד כפי שאתה ואני אחד (פסוק 22).

אז מה זה אומר להיות אחד? כאשר אנו נולדים מחדש (יוחנן ג':3), אנו נוצרים מחדש במשיח ישוע. ההבדלים הגשמיים שלנו הופכים משניים לטבענו החדש במשיח. אנו מאוחדים סביב מרכזיותו של דבר אלוהים. יש לנו אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת (אפסים ד'5). ללא קשר להבדלים גזעיים, תרבותיים או מגדריים, ילדיו של אלוהים מחזיקים בדברו כסמכותם הסופית בכל העניינים, כולל נושאים תרבותיים וחברתיים. יש המנסים להשתמש במגוון כתירוץ להצדיק חוסר מוסריות או הומוסקסואליות (הראשונה לקורינתים ו':9). אמנם לכולנו יש מעוזי חטאים שונים, אך איננו יכולים לאפשר לחטא ללא תשובה להימשך במסווה של גיוון. המגוון שאלוהים ברא הוא טוב; החטא אכן יכול להיות מגוון, אבל לאלוהים אין שום קשר אליו.



יש לחגוג, לסבול ולשלב הבדלים אנושיים כגון גזע, מזג ותרבות במטרה שלנו להיות אחד במשיח (יוחנן 17:20–23). עם זאת, כאשר השונות הופכת לאליל, אנו נעשים מרוכזים בעצמנו ומפלגים. כאשר מתייחסים לכל הבדל כקדוש, אנוכיות שולטת והאחדות מוקרבת לטובת העדפת הפרט. כאשר אנו מעלים את העדפותינו על פני אחדות, אנו הופכים תובעניים וגאים, במקום חסרי אנוכיות וסלחנים (אפסים ד':32; פיליפאים ב':4). יוחנן 17:23 כולל בתוכו את רצונו של ישוע עבור כל ילדיו. בתפילה האחרונה, הארוכה, המתועדת הזו לפני צליבתו, ישוע התפלל, אני בהם ואתה בי - כדי שיוכלו להביאם לאחדות שלמה. אז יידע העולם ששלחת אותי ואהבת אותם כמו שאהבת אותי. למרות שאנו יכולים וצריכים להעריך את הערך של הניואנסים השונים של היותנו אנושיים, המטרה שלנו חייבת להיות תמיד להיות יותר דומים לישו (רומים ח':29).

Top