מה אומר התנ'ך על הנשר?

תשובה



נשרים תמיד סימלו חופש, כוח וכוח. הם נחשבים למלכי השמים ואומצו על ידי מספר תרבויות עתיקות, כולל רומא, כסמל להנהגה ולאלמוות של אותה מדינה. ארצות הברית הכריזה על העיט הקירח על הציפור הלאומית שלו בשנת 1792, בשל תוחלת חייו הארוכה ונוכחותו המלכותית של העיט.

האזכור הראשון של הנשר במקרא הוא בויקרא י'א:13. נשרים, יחד עם נשרים וציפורים טמאות אחרות, נאסרו כמאכל לבני ישראל. אלוהים נתן לעם ישראל החדש שנוצר חוקי תזונה כדי לעזור להבדיל אותם מהעמים הפגאניים שסביבם. הוראות התזונה ניתנו גם מסיבות בריאותיות כחלק מהבטחתו של אלוהים לא להטיל עליך אף אחת מהמחלות שהנחתי על המצרים (שמות ט'ו, כ'ו). נשרים הם עופות דורסים שלפעמים פועלים כאוכלי נבלות, אוכלים בשר מת כפי שעושים נשרים. נשרים עלולים לשאת מחלות מזיקות לבני אדם; אלוהים הגן על ישראל בתקופה של תרופות מוגבלות והליכי עיקור לא מספקים.



הפעם הבאה שבה מוזכר נשר היא בספר דברים ל'ב, יא כחלק מהשיר הורה ה' למשה ללמד את בני ישראל (דברים ל'א, יט). בשיר ההוא משווה אלוהים את הדאגה שלו לעמו לזו של אם נשר הפורשת כנפיים כדי לכסות את ילדיה ולהרחיקם מסכנה (ראה שמות יט, ד).



בכל הכתובים, הנשרים מייצגים את מעשה ידיו של אלוהים, כמו למשל במשלי 30:19, האומר שדרכו של נשר בשמים היא דוגמה ליצירתו המופלאה של אלוהים. איוב 39:27 הוא דוגמה נוספת. אבל גם נשרים מסמלים כוח. אלוהים השתמש לעתים קרובות בדמותו של נשר במתן אזהרות לישראל ולעמים אחרים שעשו רע (למשל, עובדיה א' 4; ירמיהו 49:22). הוא בחר בציפור שהם ראו בעוצמה ובלתי ניתנת לעצירה כדי להפגין את שליטתו הריבונית בכל דבר.

ישעיהו 40:31 הוא ההתייחסות המקראית המוכרת ביותר לנשרים: אבל המחכים ליהוה יחדשו כוחם; הם יעלו בכנפיים כנשרים; ירוצו, ולא יימאסו; וַיֵּלְכוּ, וְלֹא יִתְעַפְּלוּ (כז). פסוק זה הוא סיומו של פרק המפרט את גדלות ה'. זה מזכיר לקורא שהחזק מבני האדם עלול למעוד וליפול, אבל לאלו הבוטחים באלוהים יש כוח שהעולם הזה לא יכול להציע. כאשר אנו רואים נשר במעוף, ממריא על זרמי אוויר בלתי נראים, ניתן להזכיר כי הבורא המספק את כוחו של הנשר יחזק גם את הקוראים בשמו (תהלים ל'ה:15; ישעיהו ל'ה:6–7).



Top