מה אומר התנ'ך על שמנים אתריים?

תשובה



שמנים אתריים הם תמציות צמחים מרוכזות ביותר המתקבלות באמצעות זיקוק בקיטור, כבישה קרה או הקשה בשרף. שמנים אלו משמשים לאחר מכן לתועלת טיפולית כאשר מולקולות הריח חודרות לאף ועוברות דרך מערכת העצבים. התוצאות מדווחות כוללות לחץ מופחת, שינה משופרת והקלה בכאב (ראה מהן היתרונות של ארומתרפיה? מאת ברנט באואר, MD, www.mayoclinic.org/healthy-lifestyle/consumer-health/expert-answers/aromatherapy /faq-20058566, נגישה ב-23/6/21). אין היבט רוחני מובנה לתהליך המדעי של הפקת שמנים מצמחים או לתגובה הפיזית של הגוף לגירוי הריח. לכן, ליחס הלב ולאופן בו אנו משתמשים בשמנים אתריים או ארומתרפיה יש משמעות רוחנית.



השימוש בשמנים וחליטות ארומטיות נראה בתנ'ך. אלוהים ציווה על משה להחדיר שמן עם תבלינים ארומטיים כדי להכין שמן משחה קדוש עבור הכוהנים בשמות 30:22–38. אלוהים גם ציווה על הכוהנים להוסיף שמן ריחני לקורבנות מסוימים כדי לעשות להם מנחת אוכל עם ניחוח נעים ליהוה (ויקרא ב:1–2, ESV). החכמים הביאו לבונה (קטורת ארומטית) ומור (שמן ארומטי) לישו לאחר לידתו (מתי ב':11). ישוע נמשח בשמן מבושם מספר פעמים, ופעמיים בשבוע של צליבתו (מתי כ'ו:7, 12; לוקס ז':37–38; יוחנן י'ב:3). ג'יימס הורה לכנסייה להשתמש בשמן משחה כשהיא מתפללת לרפואת החולים (יעקב ה':14). ואלוהים נתן ליוחנן חזון של השמים החדשים והארץ החדשה שבה עלים של עץ [החיים] הם לרפואת האומות (התגלות כ'ב:2).





מדוגמאות אלו אנו רואים שצמחים ושמנים שלהם שימשו בדרכים מכבדות את אלוהים בפולחן ובחיפוש ריפוי הגוף. עם זאת, חשוב לזכור שאלוהים אמר, אני ה' המרפא אותך (שמות ט'ו, כ'ו). אז, בסופו של דבר, לא התבלינים, השמנים או הצמחים עצמם הם שמרפאים, אלא אלוהים, בורא הצמחים והגוף האנושי כאחד.



מכיוון שכמה דתות שקר, כולל דתות וויקה וניו אייג', משתמשות בשמנים ובקטורת, יש אנשים שחוששים ששמנים אתריים קשורים לקסם או שהשימוש בהם עלול להוביל לשיטות לא תנ'כיות. אלוהים ציווה על בני ישראל, לא יימצא בקרבכם איש אשר . . . מתרגל עתידות או כשפים, מפרש סימנים, עוסק בכישוף או מטיל כישופים (דברים יח:10–11). עבודת אלילים וכישוף הם חלק מרשימת מעשי הבשר (גלטים ה':20–21). אז אסור להשתמש בשמנים אתריים כשיקוי או בטקס, בין אם זה כדי לרתום את האנרגיה של הטבע, לשפר את התנודות הנפשיות, למשוך מזל טוב, או כל תרגול רוחני אחר שאינו מכוון לתפארת האל האמיתי האחד של התנ'ך . עם זאת, שימוש לרעה בשמנים אתריים אינו פוסל את השימוש הנכון בהם. מכיוון ששמנים שימשו לתפארת אלוהים בתנ'ך, אפשר להשתמש בשמנים אתריים כיום בדרכים מכבדות את אלוהים, הנמנעות משיטות לא תנ'כיות.



הימנעות מוחלטת מהשימוש בשמנים אתריים היא לא הטעות היחידה שאנשים יכולים לעשות. יש אנשים שרודפים אחרי בריאות ואריכות ימים עד כדי כך שרווחה פיזית או רגשית הופכת לאליל. הם פונים לכל דיאטה חדשה, תוסף, תוכנית פעילות גופנית או טיפול חלופי ובסופו של דבר שוכחים את קריאתו של אלוהים לחייהם ואת ריבונותו על מצבם הגופני. המרדף אחר האלמוות הוא מאמץ עקר (תהילים 90:10; פטרוס א' 24–25; עברים ט':27). תמיד אלוהים - לא צמחים, שמנים, או אפילו תרופות או ניתוחים - הוא האחראי לריפוי. וכאשר הוא בוחר לא לרפא אותנו בחיים הארציים האלה, נוכל לקחת את נקודת המבט של פאולוס: אני אתגאה ביתר שאת בחולשותיי, כדי שכוחו של המשיח יוכל לנוח עלי. לכן, למען השם, אני מתענג על חולשות, עלבונות, בקשיים, ברדיפות, בקשיים. כי כשאני חלש, אז אני חזק (לקורינתים השניים יב:9–10). לשמנים אתריים אין כוחות קסומים. בחוכמתו ובחסדיו, אלוהים עיצב את גופי האדם כך שיגיבו בדרכים מסוימות לצמחים שהוא יצר, והוא צריך לקבל את התהילה על כל תועלת שנקבל או לא נקבל מהשימוש בשמנים אתריים.



פאולוס הורה לכנסייה, מה שלא תעשה, עשה הכל למען כבוד אלוהים (הראשונה לקורינתים י':31). השימוש בשמנים אתריים צריך להיעשות רק באופן שמכיר באלוהים כבורא המושלם והמרפא האולטימטיבי, ועלינו להימנע משיטות רוחניות אסורות. מי שבוחר להשתמש בשמנים אתריים צריך לעשות זאת ממניעים מקראיים ובאופן המפאר את אלוהים, בלב של הכרת תודה ופולחן, תוך הסתמכות עליו לבריאות וריפוי.