מה אומר התנ'ך על נימוסים / נימוסים?

תשובה



נימוס הוא אוסף של כללים ספציפיים שנועדו להבטיח התנהגות מנומסת בקבוצה או בתוך תרבות. כאשר מישהו יודע ועוקב אחר הכללים הצפויים להתנהגות, אנו אומרים שלאדם יש נימוסים טובים או נימוסים טובים. חלק מהיותך סוציאלי כהלכה בתוך תרבות הוא ללמוד מה תרבות זו מחשיבה להתנהגות מקובלת בסעודה, בשיחה ובלבוש. נימוסים נאותים יכולים להשתנות מתרבות לתרבות, ולכן חשוב לזרים, מיסיונרים ולכל מי שמקווה להגיע מעבר לקווי תרבות כדי ללמוד את נימוסיה של תרבות זו. התנ'ך נותן כמה קווים מנחים מוצקים לגבי תרגול כללי התנהגות ופיתוח נימוסים טובים.

הסטנדרט הבסיסי להתנהגות נוצרית הוא ה-1 לקורינתים 10:31, שאומר, אז בין אם אתה אוכל או שותה או כל דבר שאתה עושה, עשה הכל למען כבוד אלוהים. כאשר המטרה שלנו היא לכבד את האדון בכל דרך, אנו נשארים מודעים לכך שאנו מייצגים אותו בכל מקום אליו אנו הולכים. בין אם אנחנו יושבים בשירות בכנסייה, עושים קניות בקניון או עובדים בעבודתנו, אנחנו יכולים לעשות זאת לכבוד אלוהים. כאשר אנו נושאים איתנו את המוניטין של ישוע, ההתנהגות שלנו משפיעה על האופן שבו אחרים רואים אותו. אם אחד ממשרתי אלוהים ייתפס כגס רוח ובלתי מתורבת יהיה מבזה את יהוה. נימוס טוב הוא דרך אחת שבה נוכל להסיר מחסומים חברתיים וליצור קשר עם אנשים שצריכים לשמוע את הבשורה.



פול נדד בתרבויות רבות בשיתוף הבשורה ובנטיעת כנסיות. הוא כתב שהפכתי להיות הכל לכל בני האדם, כדי שאוכל להציל חלק (לקורינתיים א' ט':22). הביטוי כאשר אתה נמצא ברומא, עשה כפי שהרומאים עושים מכיל את המחשבה הזו. לשתות מרק בתרבות אחת נחשבת לגסות רוח, בעוד שבאחרת היא מגלה הערכה לטבח. נימוסי לחיצת היד משתנה גם מתרבות לתרבות. אחיזות איתנות באמריקה עשויות לתרגם כתוקפנות למזרח תיכוני שרגיל לחיבוקים ולנשיקות על הלחי. המטרה שלנו כנוצרים היא לתת את הכמות הקטנה ביותר של פגיעה אישית בדרך שבה אנו מתנהגים בתוך תרבות, תוך סלילת הדרך לשיתוף האמת של אלוהים.



דיבור הוא דרך נוספת שבה אנו יכולים להראות נימוסים נאותים או להעליב. האפסיים ד':29 מתייחס לציפייה של אלוהים לתקשורת מדוברת: אל תצא מפיכם מילה לא בריאה, אלא רק מילה טובה לחיזוק לפי הצורך של הרגע, כדי שתיתן חסד לאלו השומעים. תקן זה מתיישב עם הציווי שלא יהיו זוהמות, דיבורים טיפשיים או בדיחה גסה, שאינם במקום (אפסים ה':4). אנו יכולים לפגוע במילים שלנו באותה קלות שאנו יכולים לפגוע במעשינו, ולכן לימוד מיומנויות מילוליות מתאימות מבחינה תרבותית היא חלק מניהול נימוס טוב.

כמאמינים בישוע המשיח, הופקדנו בשורת הפיוס (ב' ה':19), ועלינו להעביר את המסר הזה באדיבות, בנימוסים טובים: היו מוכנים תמיד לתת תשובה לכל מי שמבקש מכם לתת את סיבה לתקווה שיש לך. אך עשה זאת בעדינות ובכבוד (פיטר א' ג':15). אין שום תירוץ לנוצרי שמתחצף ביודעין כלפי אחרים, במיוחד במהלך הצגת הבשורה שלו. נימוסים רעים וגינונים לקויים הם הסחות דעת למסר שאנו נושאים. הצלב של המשיח פוגע באופן טבעי בעולם שלא נושע (לקורינתיים א' 23). אם חייבת לבוא עבירה, היא צריכה לבוא מהמסר, לא מהשליח.



נימוס הוא יותר מחוקים קפדניים שנקבעו על ידי אנשים מחניקים; נימוס הוא השמן שמשמן את החברה ומפחית את החיכוך של יחסים בין אישיים. כאשר אנו רואים בנימוס כאמצעי שבאמצעותו אנו מרוויחים את הזכות לדבר לתוך חייהם של אנשים, אנו הופכים רגישים יותר לדרך בה אנו מציגים את עצמנו. אנו רואים בהתנהגויות שלנו, מגינוני שולחן ועד לספר בדיחות, כלים שמושכים או מרחיקים אחרים. ישו הוא המודל שלנו. הוא בא ארצה ולקח על עצמו את הלבוש, המנהגים והנימוסים שלנו כדי להוביל אותנו לאלוהים (פיליפים ב':5–8). בתור חסידיו, עלינו לראות בנימוס כדרך ללכת בדרכו.

Top