מה אומר התנ'ך על טיפשות?

תשובה



טיפשות היא תוצאה של שימוש לרעה של אדם באינטליגנציה שאלוהים נתן לו. טיפש משתמש בכישורי החשיבה שלו כדי לקבל החלטות שגויות. הסוג הבסיסי ביותר של טיפשות הוא הכחשת קיומו של אלוהים או אמירת לא לאלוהים (תהלים י'ד:1). התנ'ך מקשר איוולת עם מזג מהיר (משלי י'ד:16–17), דיבור מעוות (משלי י'ט:1) ואי ציות להורים (משלי ט'ו:5). אנו נולדים עם טיפשות מולדת, אך משמעת תעזור לאמן אותנו בחוכמה (משלי כ'ב:15).

משלי 19:3 אומר שהטפשות אינה יעילה: האיוולת של האדם מובילה לחורבן. ישוע במרקוס ז':22 משתמש במילה שמשמעותה חוסר טעם ומתורגמת לאיוולתם. בהקשר זה ישוע מתאר את מה שיוצא מלבו של האדם ומטמא אותו. טיפשות היא אחת העדויות לכך שלאדם יש טבע מטמא וחוטא. משלי 24:9 אומר, תוכניות האיוולת הן חטא. טיפשות, אם כן, היא בעצם הפרת חוק אלוהים, שכן החטא הוא הפקרות (יוחנן א' ג':4).



בעיני השוטה, דרכו של אלוהים היא טיפשות. המסר של הצלב הוא טיפשות לאלה הנספים. (הראשונה לקורינתים א' 18; ראה פסוק 23). נראה שהבשורה היא טיפשות עבור הלא נושעים כי היא לא הגיונית עבורם. השוטה יצא לגמרי משלב עם חוכמת אלוהים. הבשורה נוגדת את האינטליגנציה וההיגיון הילידים של הכופר, ובכל זאת אלוהים היה מרוצה מהטפשות של מה שהוכרז כדי להציל את המאמינים (לקורינתיים א':21).



המאמין במשיח מקבל את טבעו של אלוהים (ב' פטרוס א':4), הכולל את דעתו של המשיח (הראשונה לקורינתים ב':16). על ידי הסתמכות על כוחה של רוח הקודש, המאמין יכול לדחות טיפשות. מחשבותיו יכולות לרצות את האדון, והוא יכול לקבל החלטות המפארות את אלוהים כשהוא מעשיר את חייו ואת חייהם של הסובבים אותו (פיליפים ד':8–9; האפסים ה':18-6:4).

כאשר מדובר בגורל הנצחי שלנו, אחד הוא או טיפש, כלומר הוא דוחה את בשורת המשיח, או שאחד הוא חכם, כלומר הוא מאמין במשיח וממסור לו את חייו (ראה מתי ז':24–27). המאמין מגלה שהבשורה - מה שהוא חשב שהיא טיפשות - היא למעשה חכמת האל המספקת לו ישועה נצחית.



Top