מה אומר התנ'ך על נתינה לעניים?

תשובה



גם בברית הישנה וגם בברית החדשה, אנו רואים את רצונו של אלוהים שילדיו יפגינו חמלה כלפי העניים והנזקקים. ישוע אמר שהעניים תמיד יהיו איתנו (מתי כ'ו:11; מרקוס י'ד:7). הוא גם אמר שמי שמרחם על העניים, החולים והנזקקים למעשה משרתים אותו באופן אישי (מתי כ'ה:35–40) ויזכו בהתאם.

אין ספק שטווח העוני הוא נרחב והרסני כאחד. בני עמו של אלוהים אינם יכולים להיות אדישים כלפי הנזקקים, מכיוון שציפיותיו מאיתנו בכל הנוגע לטיפול בעניים שזורות בכל הכתובים. לדוגמה, התבונן בדברי ה' על טובו של המלך יאשיהו בירמיהו כ'ב 16: הוא הגן על עניינם של העניים והנזקקים, וכך הכל הלך כשורה. האם לא זאת הכוונה להכיר אותי, נאמר ה'? וינחה משה את עמו כיצד לנהוג בעניים ובנזקקים: תנו בנדיבות [להם] ועשו זאת בלא עצב; אז בגלל זה יברך אותך יהוה אלוהיך בכל עבודתך ובכל מה שאתה שם את ידך אליו (דברים ט'ו). תחושה זו נלכדת באופן מושלם במשלי י'ד:31: כל מי שחביב על הנזקקים מכבד את אלוהים.



החלק הראשון של משלי י'ד:31 אומר, מי שמדכא את העניים מפגין בוז ליוצרם. משלי, למעשה, מלאים בפסוקים המראים בבירור שאלוהים אוהב את העניים ונפגע כאשר ילדיו מזניחים אותם (משלי י'ז:5; י'ט:17; כ'ב:2, 9, 16, 22–23; כ'ח:8; כ'ט:7; ל'א:8–9). ההשלכות להתעלמות ממצוקת העני מתבארות גם במשלי: אם אטום אדם את אזניו לזעקת העני, גם הוא יזעק ולא יענה (משלי כא, יג). ושימו לב ללשון החזקה במשלי כ'ח כז: העוצם עיניו בפני [עני] זוכה לקללות רבות. בין החטאים הרבים של סדום המתוארים בבראשית יט, אנשיה היו יהירים, מאכילים יתר על המידה וחסרי דאגה; הם לא עזרו לעניים ולנזקקים (יחזקאל טז:49).



הברית החדשה ברורה באותה מידה כיצד עלינו לדאוג לעניים. פסוק אחד שמסכם יפה את הצדקה הצפויה שלנו נמצא באיגרת יוחנן הראשונה: אם למישהו יש רכוש חומרי ורואה את אחיו נזקק אך אינו מרחם עליו, כיצד יכולה להיות בו אהבת ה'? ילדים יקרים, אל לנו לאהוב במילים או בלשון אלא במעשים ובאמת (יוחנן א' ג':17–18). חשוב לא פחות הוא מתיו 25:31–46. המשפט המתואר כאן מקדים את מלכותו של המילניום של המשיח ולעיתים קרובות מכונה משפט העמים, שבו אלו שנאספו לפני המשיח יתחלקו לשתי קבוצות - הכבשים בצד ימין והעיזים משמאלו. אלו משמאל יישלחו לאש הנצחית שהוכנה לשטן ולמלאכיו (פסוק 41), ואילו אלו הימניים יקבלו את נחלתם הנצחית (פסוק 34). עם זאת, ראויה לציון השפה שבה משתמש המשיח בפנייה לקבוצות המופרדות הללו. הכבשים זוכות בעצם לשבח על כך שהם מטפלים בעניים, בחולים, בכלואים ובפגיעים. העזים, לעומת זאת, זוכות לענישה על חוסר הדאגה והפעולה כלפיהן. כאשר הצדיקים שואלים אותו מתי הם עשו את הדברים האלה, המשיח מגיב באומרו, כל מה שעשית למען אחד מהקטנים מבין האחים האלה שלי, עשית בשבילי.

אל לנו לפרש זאת באופן שגוי כמשמעותם של מעשיהם הטובים של הכבשים שנלקחו בחשבון בהשגת הישועה; במקום זאת, המעשים הטובים הללו היו פרי או עדות לכך שהם ניצלו בחסד (אפסים ב':8-10), מה שמעיד עוד יותר כי מחויבות למשיח אכן תלווה בראיות שאין להכחישה לחיים שהשתנו. זכור, נבראנו לעשות מעשים טובים, שאלוהים הכין לנו מראש לעשות אותם, והעבודות הטובות שמשיח מדבר עליהן במתי 25 כוללות טיפול בעניים ובסבל.



ג'יימס ב':26 אומר, 'כפי שהגוף ללא הרוח מת, כך אמונה ללא מעשים מתה'. ג'יימס גם כתב, אל תקשיבו רק למילה, וכך תשלו את עצמכם. עשה מה שכתוב (יעקב א' 22). באופן דומה אמר יוחנן, האיש שאומר 'אני מכיר אותו' אבל לא עושה את מה שהוא מצווה הוא שקרן והאמת אינה בו. . . . מי שטוען שהוא חי בו חייב ללכת כפי שעשה ישוע (יוחנן א' ב':4, 6). ודברי המשיח עצמו: אם תאהבו אותי, תשמעו למה שאני מצווה (יוחנן י'ד:15).

דבר אלוהים נותן לנו תובנה ללבו עבור העניים והדרכה כיצד עלינו לטפל בהם. אם אנו באמת מאמינים בישוע, עלינו לחלוק גם את הדאגה שלו לעניים. ישוע ציווה עלינו לאהוב זה את זה (יוחנן י'ג:34–35). ואיזו דרך טובה יותר להפגין את האהבה והחסד והחמלה של ישוע המשיח מאשר להושיט יד אל הפחות מבינינו?

Top