מה אומר התנ'ך על ענווה?

תשובה



התנ'ך מתאר ענווה כענווה, שפלות והיעדר עצמי. המילה היוונית שתורגמה ענווה בקולוסים ג':12 ובמקומות אחרים פירושה, פשוטו כמשמעו, שפלות נפש, ולכן אנו רואים שענוה היא יחס לב, לא רק התנהגות חיצונית. אפשר להפגין מראה חיצוני של ענווה אבל עדיין יש לב מלא גאווה ויהירות. ישוע אמר שלעניי הרוח תהיה מלכות שמים (מתי ה':3). להיות עני ברוחו פירושו שרק מי שיודה בפשיטת רגל מוחלטת של ערך רוחני ירשה חיי נצח. לכן, ענווה היא תנאי מוקדם לנוצרי.

כאשר אנו מגיעים למשיח כחוטאים, עלינו לבוא בענווה. אנו מכירים בכך שאנו עניים וקבצנים שבאים ללא דבר להציע לו מלבד חטאנו והצורך שלנו בישועה. אנו מכירים בחוסר הכשרון שלנו ובחוסר היכולת המוחלט שלנו להציל את עצמנו. ואז כאשר הוא מציע את החסד והרחמים של אלוהים, אנו מקבלים זאת בהכרת תודה צנועה וממסרים את חיינו אליו ולאחרים. אנו מתים לעצמנו כדי שנוכל לחיות כיצירות חדשות במשיח (השני לקורינתים ה':17). לעולם איננו שוכחים שהוא החליף את חוסר הערך שלנו בערכו האינסופי, ואת חטאנו בצדקתו. החיים שאנו חיים כעת, אנו חיים באמונה בבן האלוהים שאהב אותנו ונתן את עצמו עבורנו (גלטים ב':20). זו ענווה אמיתית.



ענווה מקראית היא לא רק הכרחית כדי להיכנס למלכות, היא גם הכרחית להיות גדול במלכות (מתי כ':26-27). כאן ישוע הוא המודל שלנו. כשם שהוא לא בא לשרת, אלא לשרת, כך עלינו להתחייב לשרת אחרים, תוך התחשבות באינטרסים שלהם מעל לאינטרסים שלנו (פיליפים ב':3). גישה זו מונעת שאפתנות אנוכית, התנשאות וריב שמגיע עם הצדקה עצמית והגנה עצמית. ישוע לא התבייש להצניע את עצמו כמשרת (יוחנן 13:1-16), אפילו למוות על הצלב (פיליפים ב':8). בענווה שלו, הוא תמיד היה ציית לאב וכך גם הנוצרי הצנוע צריך להיות מוכן לשים בצד כל אנוכיות ולהיכנע בציות לאלוהים ולדברו. ענווה אמיתית מייצרת יראת שמים, נחת וביטחון.



אלוהים הבטיח לתת חסד לעניו, בעוד הוא מתנגד לגאים (משלי ג':34; א' פטרוס ה':5). לכן, עלינו להתוודות ולהרחיק את הגאווה. אם נתעלה את עצמנו, אנו מעמידים את עצמנו בניגוד לאלוהים אשר ישפיל אותנו בחסדו ולטובתנו. אבל אם נשפיל את עצמנו, אלוהים נותן לנו יותר חסד ומעלה אותנו (לוקס י'ד:11). יחד עם ישוע, פאולוס אמור להיות גם הדוגמה שלנו לענווה. למרות המתנות וההבנה הגדולים שקיבל, פאולוס ראה את עצמו כקטן השליחים וראש החוטאים (1 טימותיאוס א':15; א' לקורינתיים ט'ו:9). כמו פאולוס, הצנועים באמת יתהלו בחסד אלוהים ובצלב, לא בצדקנות (פיליפים ג':3-9).

Top