מה אומר התנ'ך על קריאה או כתיבה ספרותית?

תשובה



התנ'ך הוא ספר האמת. אלוהים קורא לנו לדבר אמת ולדחות שקרים. בהתחשב בהדגשה של המקרא על האמת, היכן משתלבת הבדיה? האם כתיבת סיפורת - בהגדרה, סיפור מומצא - היא שקר? האם זה חוטא ליצור ולהפיץ משהו שהוא לא נכון? האם עלינו לקרוא ספרות? אחרי הכל, טימותיאוס א' 1:4 אומר לנו להימנע ממיתוסים ומאגדות.

למעשה, א' טימותיוס א' 4 מזהיר את הכנסייה מפני מעורבות במחלוקת על השערות חוץ-מקראיות. שירות ההוראה של כנסייה צריך להתבסס על דבר אלוהים, לא על רעיונות, פילוסופיות ודמיונות של בני אדם. ספקולציות לגבי קיומו של המלאך רפאל או צבע שערו של שמשון אינן רווחיות; הדוגמטיות בנושאים כאלה גרועה עוד יותר. עם זאת, לתנ'ך אין צו נגד קריאה או כתיבת ספרות.



למעשה, התנ'ך עצמו מכיל בדיה. לפי זה, אנחנו עושים זאת לֹא מתכוון שהתנ'ך אינו נכון. אנו מתכוונים שהמקרא משתמש לפעמים בספרות שתיפול לקטגוריה של סיפורת כדי להתייחס לאמת; נאמר אחרת, התנ'ך מכיל דוגמאות לסיפור סיפורים. בשמואל ב' 12:1–4, נתן הנביא אומר לדוד א בִּדְיוֹנִי סיפורו של אדם שהכבש היחיד שלו נגנב ונהרג. כאשר הפשע ההיפותטי מסית את זעמו של דוד, נתן מגלה שהסיפור הוא אלגוריה לרומן של דוד עם בת שבע. סיפורים פיקטיביים בולטים אחרים בתנ'ך כוללים את האגדה של יותם (שופטים ט':7-15) ואת האלגוריה של יחזקאל (יחזקאל י'ז:1-8). מספר הסיפורים הגדול מכולם הוא ישו. כל אחד מהמשלים שלו בתנ'ך הוא סיפור בדיוני. כל אחד מגלה אמת רוחנית, אבל בפנים טופס הם בדיה.



לכתוב סיפורת כמו שהמקרא מכיל, לחשוף אמת רוחנית, הולך בצדק בעקבות הדוגמה של ישוע. של ג'ון בוניאן התקדמות הצליין הוא יצירה בדיונית, אך זהו אחד הספרים המבוססים ביותר בתנ'ך שנכתבו אי פעם. רבים מסיפוריו של סי.אס לואיס הם אלגוריות בדיוניות החושפות אמיתות רוחניות. בוניאן צפה שעבודתו תקבל ביקורת בגלל השימוש שלו במילים מעושה (בדיוניות). ההגנה שלו הייתה שסיפורת יכולה להיות כלי לאמת: כמה אנשים, במילים מעושה כהות כמו שלי, / גורמים לאמת לזרוח, ולקרניה לזרוח! אין התנגשות בין התנ'ך לסיפורת כז'אנר.

האם זה אומר שלכל סיפור בדיוני שנוצרי כותב, קורא או צופה חייב, בבסיסו, להיות בעל מסר נוצרי? לא. סיפור בעל ערך לא חייב להיות נוצרי גלוי, למרות שהתנ'ך נותן לנו כמה דברים לשקול בסיפורת שלנו. קולוסים 3:1–2 מזכיר לנו לכוון את דעתנו לדברים למעלה. הפיליפאים ד':8 מסבירים מהם הדברים האלה - האמיתיים, המכובדים, הנכונים, הטהורים והמקסימים. שר הטבעות משמש לעתים קרובות כדוגמה לסיפורת לא נוצרית מסופר נוצרי. J. R. R. Tolkien למעשה תיעב את האלגוריה הנוצרית - כולל זו של חברו הטוב סי.ס. לואיס. הוא כתב את ספרי הארץ התיכונה כאלגוריה למלחמה ולחסרון של הקידמה הטכנולוגית ללא מסר רוחני מכוון. עם זאת, היה זה בלתי נמנע שאמונותיו רוויות את סיפורו, ומילאו את העלילות בערכים מקראיים כמו אומץ, אחדות מטרה והקרבה עצמית.



התנ'ך מאפשר שימוש בדיוני. כמובן, בין אם הסיפורים הבדיוניים הם אלגוריה רוחנית, סיפורת היסטורית או בידור פשוט, סופרים נוצרים עדיין צריכים ליישם הנחיות תנ'כיות והקוראים הנוצרים צריכים להפעיל אבחנה מקראית. האפסים ד' 29 אומר, אל תצא מפיך מילה לא בריאה, אלא רק מילה טובה לחיזוק לפי הצורך של הרגע, כדי שתיתן חסד לאלו השומעים. כמה פסוקים מאוחר יותר, מזהיר פאולוס, אסור שיהיו זוהמה ודיבורים מטופשים, או צחוק גס (אפסים ה':4). כותבי סיפורת צריכים לזכור שגם אם הם מתכוונים לספרות שלהם כבידור טהור, כל הסיפורים מכילים אלמנט של הוראה. והתנ'ך אומר שהוראה היא מאמץ רציני מבחינה רוחנית (יעקב ג':1), לא משנה מה המדיום.

Top