מה אומר התנ'ך על המאכלים שעלינו לאכול?

תשובה



ויקרא פרק 11 מפרט את הגבלות התזונה שאלוהים נתן לעם ישראל. חוקי התזונה כללו איסורים על אכילת בשר חזיר, שרימפס, רכיכות וסוגים רבים של פירות ים, רוב החרקים, עופות נבלות ובעלי חיים שונים אחרים. כללי התזונה מעולם לא נועדו לחול על אף אחד מלבד בני ישראל. מטרת חוקי המזון הייתה להבדיל את בני ישראל מכל שאר העמים. לאחר שמטרתה זו הסתיימה, ישוע הכריז על כל המאכלים נקיים (מרקוס ז':19). מאוחר יותר, אלוהים נתן לשליח פטרוס חזון שרמז שאפשר לאכול חיות טמאות בעבר: אל תקרא לשום דבר טמא שאלוהים טהור (מעשי השליחים י':15). כאשר ישוע מת על הצלב, הוא הגשים את חוק הברית הישנה (רומים י':4; גלטים ג':24-26; לאפסים ב':15). זה כולל את ההלכות לגבי מזונות נקיים וטמאים.




הרומים 14:1-23 מלמד אותנו שלא כולם בוגרים מספיק באמונה כדי לקבל את העובדה שכל המאכלים נקיים. כתוצאה מכך, אם אנו נמצאים עם מישהו שייפגע מאכילת מזון טמא שלנו, עלינו לוותר על זכותנו לעשות זאת כדי לא לפגוע באדם השני. יש לנו את הזכות לאכול מה שאנחנו רוצים, אבל אין לנו את הזכות לפגוע באנשים אחרים, גם אם הם טועים. עם זאת, עבור הנוצרי בעידן זה, יש לנו חופש לאכול מה שנרצה כל עוד זה לא גורם למישהו אחר למעוד באמונתו.

בברית החסד החדשה, התנ'ך עוסק הרבה יותר בכמות שאנו אוכלים מאשר באיזה מאכלים הנוצרים אוכלים. התיאבון הפיזי הוא אנלוגיה ליכולת שלנו לשלוט בעצמנו. אם אנחנו לא מסוגלים לשלוט בהרגלי האכילה שלנו, כנראה שגם אנחנו לא מסוגלים לשלוט בהרגלים אחרים כמו אלו של הנפש (תאווה, חמדה, שנאה/כעס לא צודק) ולא מסוגלים לשמור על הפה שלנו מפני רכילות או מריבות. כנוצרים, אסור לנו לתת לתיאבון שלנו לשלוט בנו; במקום זאת, עלינו לשלוט בהם (דברים כ'א:20; משלי כ'ג:2; פטרוס ב' א':5-7; טימותיוס ב' ג':1-9; שני לקורינתים י':5).



Top