מה המשמעות של ישראל בתנ'ך?

תשובה



האיש ישראל נקרא בתחילה יעקב. הוא היה תאום, אחד משני בנים של יצחק ורבקה, ונכדו של אברהם. כשנולד שני, הוא אחז בעקב של אחיו הגדול, עשיו. הוא נקרא יעקב בגלל יעקב נשמע דומה ל עקב , המילה העברית לעקב. שורש המילה הוא גם אותו שורש כמו המילה לעקוב, וזה הגיוני שכן יעקב הלך בעקבות עשו בלידתו. השורש הוא גם אותו שורש להחלפתו ונושא את הרעיון של הונאה או גזילה.

יעקב עמד בשמו, שכן הוא ניסה להחליף את אחיו הבכור שהיה לו זכויות וברכות משמעותיות בתור הבכור. הוא רכש את הבכורה של עשיו עבור קערת תבשיל (בראשית כ'ה:29–34). יעקב גם התחזה לעשיו כדי שאביו העיוור, יצחק, יתן לו את הברכה המיועדת לעשיו (בראשית כז). עשיו נשבע להרוג את יעקב (בראשית כז:41). נראה היה שיעקב נהג במרמה גם עם חותנו, שגם הוא נהג עמו בכמה הזדמנויות (ראה בראשית כ'ט–כ'ו).



לבסוף עזב יעקב את חמו, ולקח עמו את כל עדרו, עדרו, נשיו וילדיו, והוא פנה חזרה אל ארץ אברהם ויצחק, אך הוא חשש מתגובתו של עשו. ואכן, הוא שמע שעשיו פונה לקראתו עם 400 חמושים. בלילה שלפני שצפה לפגוש את עשו, העביר יעקב את פמלייתו על פני נחל ליתר בטחון בזמן שהוא בילה את הלילה לבדו, כנראה כדי שאם עשו יבוא עליו בלילה, רק הוא ייהרג אבל שאר בני משפחתו. חסך.



באמצע הלילה, אדם מסתורי נכנס למחנה של יעקב, והם נאבקו. האדם המסתורי נקרא לראשונה אדם (בראשית ל'ב:24). אזכור נוסף מקרה זה אומר שיעקב נאבק עם מלאך (הושע יב:14). לאחר המקרה, אומר יעקב, ראיתי את אלוהים פנים אל פנים (בראשית ל'ב:30). בעברית, המילה המתורגמת אלוהים יכולה להתייחס ליהוה אך יכולה להתייחס גם למלאך כישות אלוהית. הזיהוי המדויק של אדם זה אינו חשוב כמו האינטראקציה בינו לבין יעקב.

יעקב והאדם הזה נאבקו כל הלילה. מה יזם את המאבק ועוד תריסר שאלות אחרות פשוט לא מטופלים. כשהם נאבקו, הפרט המסתורי לא הצליח להתגבר על יעקב, אז הוא נגע ביעקב בירך, שנראה שנפצע במפרק שלו. ואז ביקש האדם המסתורי מיעקב שישחרר אותו, אבל יעקב אמר שלא יעשה אלא אם כן יברך אותו:



שאל אותו האיש: מה שמך?

יעקב, הוא ענה.

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, לֹא יִהְיֶה שְׁמֶךָ עוֹד יַעֲקֹב, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, כִּי נִבַּקְתָּ בָאֱלֹהִים וּבַאֲנָשִׁים וְהִתְבַּרְתָּ (בראשית ל'ב:28–29).

למילה העברית למאבק יש את עיצורי השורש גבינה , ו ישראל יש את עיצורי השורש י.ס.ר עם הסיומת , שפירושו אלוהים. הדמיון של המילים יוצר משחק מילים. יעקב הרמאי נקרא מי שנאבק באלוהים.

התקרית בין יעקב למלאך היא הפגנת חסד. יעקב בהחלט לא היה ראוי לברכה שקיבל. אלוהים פשוט בחר לברך אותו, אפילו ברחם, לפני שעשה משהו (בראשית כ'ה:23, ראה רומים ט':11–13). כמו כן, רק בחסד יכול יעקב להיאבק באדם ולנצח, שכן לאדם המסתורי בהחלט היה כוח להתגבר ולפגוע ביעקב. הוא נתן ליעקב לנצח. מצד ג'ייקוב, אולי זו הייתה הפעם הראשונה שהוא אי פעם הבין שהוא מבולבל. עשו היה מתקרב, והוא הרגיש חסר אונים. יעקב ביקש ברכה מאדם זה, שהעמידה אותו במקום של ענווה כדי שיזכה לחסד ולברכה.

עם ישראל נקרא על שם ישראל הפטריארך. למרבה הצער, נראה היה שעם ישראל נמצא גם הוא במאבק מתמיד עם ה'. למרות שהוא לקח אותם בנועם כעמו הנבחר, הם הפנו לו שוב ושוב עורף. כתוצאה מכך, בירמיהו ל'א:33–34, אלוהים הבטיח ברית חדשה עם ישראל שתבטיח את ציותם:

זו הברית שאכרת עם עם ישראל
אחרי הזמן הזה, אומר ה'.
אני אשים את החוק שלי בנפשם
ולכתוב את זה על ליבם.
אני אהיה האלוהים שלהם,
והם יהיו עמי.
לא עוד ילמדו את שכנם,
או אמרו זה לזה, דעו את ה',
כי כולם יכירו אותי,
מהקטנים שבהם לגדולים ביותר,
מכריז ה'.
כי אסלח לרשעתם
ולא יזכרו עוד את חטאיהם.

בני ישראל המגיעים לאלוהים באמצעות אמונה במשיח נכנסים לברית החדשה ואינם צריכים עוד להיאבק באלוהים. בחסדי ה', גם גויים המקבלים את משיח ישראל נכללים בברית החדשה. במשיח, יהודים וגויים אינם צריכים עוד להיאבק באלוהים או זה בזה.

במשיח, המאבק נפתר, ויש לנו שלום, כפי שמוסבר באפסים ב':11–22:

לפיכך, זכור כי בעבר אתם גויים מלידה ונקראים 'ערלים' על ידי מי שקוראים לעצמם 'ברית המילה' (הנעשית בגוף בידי אדם) - זכור שבאותו זמן הייתם נפרדים מהמשיח, מודרים מן המשיח. אזרחות בישראל וזרים לבריתות ההבטחה, ללא תקווה וללא אלוהים בעולם. אבל עכשיו במשיח ישוע, אתה שפעם היית רחוק התקרבת בדמו של המשיח.

כי הוא בעצמו הוא שלומנו, אשר הפך את שתי הקבוצות לאחת והחריב את המחסום, החומה המפרידה של העוינות, בכך שהפריש בבשרו את החוק עם פקודותיו ותקנותיו. מטרתו הייתה ליצור בתוכו אנושות אחת חדשה מתוך השתיים, ובכך לעשות שלום, ובגוף אחד לפייס את שניהם עם אלוהים באמצעות הצלב, שבאמצעותו הרג את עוינותם. הוא בא והטיף שלום לכם הרחוקים ושלום לקרובים. כי דרכו יש לשנינו גישה אל האב ברוח אחת.

כתוצאה מכך, אינכם עוד זרים וזרים, אלא אזרחים בני עמו של אלוהים וגם בני ביתו, הבנויים על יסוד השליחים והנביאים, כשהמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה העיקרית. בו כל הבניין חובר יחד ועולה להיות מקדש קדוש בה'. ובו גם אתם נבנים יחד כדי להפוך למעון שבו אלוהים חי ברוחו.

Top