מה זה אומר להיות משרתו של המשיח?

תשובה



במקומות רבים בברית החדשה, השליח פאולוס מתייחס לעצמו כמשרתו של ישוע המשיח (למשל, אל הרומים א':1; קולוסים ד':12; פיליפאים א':1; א' טימותיאוס ד':6). אחיו למחצה של האדון יהודה מתייחס לעצמו באותו אופן (יהודה א':1). במקום לנצל את מערכת היחסים הקרובה שלו לישו, ג'וד הפך את עצמו למעמד של משרת. משפחתו, חבריו והשליחים הנבחרים של ישוע מתייחסים לעצמם כמשרתיו, והמשמעות הפשוטה היא שישוע הוא האדון.

משרת הוא תרגום של המילה היוונית דולוס , שפירושו יותר מילולי עבד או עבד, מי שמפריש את כל הזכויות שלו לשרת אחר. כי המילה עֶבֶד נושאת קונוטציה שלילית כזו לרגישויות המודרניות שלנו, לעתים קרובות אנו בוחרים במילה מְשָׁרֵת במקום זאת. למרות זאת, מְשָׁרֵת לא ממש תופס את המשמעות האמיתית של דולוס . פול אמר שהוא עבד למשיח.



בימי קדם, עבדים נרכשו או נולדו למשפחת עבדים ושימשו את האדון עד שמתו או עד שהאדון החליט לשחרר אותם. כמה עבדים פיתחו מערכת יחסים כה קרובה ואוהבת עם משפחתו של האדון שהם רצו להמשיך לשרת, גם כשהם יכולים לצאת לחופשי. זה הרעיון שפול ואחרים העבירו כאשר התייחסו לעצמם כמשרתי המשיח. ה' קנה אותנו במחיר גבוה (לקורינתים א' ו' 20), ומי שמתוודע אליו מבקשים לנטוש את כל הזכויות אליו ולבחור לשרת אותו בנאמנות.



משרתו של המשיח יודע מיהו המלך. משרתו של המשיח הוא מי שהפריש מרצונו את זכויותיו האישיות כדי לאהוב, לשרת ולציית לרצון האל במשיח ישוע. משרתי המשיח מתים מדי יום לחטא ולרצונות בשרניים, ומאפשרים לחייו של המשיח לזרום דרכם (גלטים ב':20).

להיות משרתו של המשיח זה לחפש את רצונו בכל דבר. הרצון העיקרי שלנו בכל יום, כמשרתי המשיח, הוא לכבד ולפאר את מי שקנה ​​את חירותנו מהחטא (הראשונה לקורינתים י':31). פירוש הדבר שעלינו למות לעצמנו (לוקס ט':23), לוותר על זכותנו לכוון את חיינו שלנו (לוקס ו':46), ולחפש דרכים להביא להנאת אדוננו (תהלים ל'ז:23; משלי יא:20). כשם שמאסטר בימי קדם לקח על עצמו את האחריות לדאוג למשרתיו, כך אומר אדוננו שהוא יספק את כל מה שאנו צריכים כאשר נבקש תחילה את מלכותו ואת צדקתו (מתי ו':33; פיליפאים ד':19).



המאסטר שלנו, ישוע, נתן לנו הוראות בדברו ומצפה מאלה שמצהירים על שמו יכירו אותן. ככל שאנו לומדים יותר, אנו משתפרים. משרתי המשיח מיישמים את כל מה שהם לומדים על ריצוי אדונם. בעוד שיש לו עבודות ספציפיות לכל אחד מאיתנו בהתאם למתנות וההזדמנויות שהוא מספק, כמה דרישות הן אוניברסליות לכל מי שנקרא להיות משרתו של המשיח:

• המשך באמונה.
• להשמיד ויכוחים וכל דעה נעלה שהועלתה נגד הכרת ה'
• קח כל מחשבה בשבי כדי לציית למשיח (השני לקורינתים י':5).
• רדף אחר חיי קודש (פטרוס א':14–16).
• לצלוב מדי יום את תאוות הבשר (רומים ו:1–6).
• אהבת אחים ואחיות באמונה (יוחנן א' ג':14–15).
• אצור אוצר בשמים (מתי ו':19–20).
• ממתין בקוצר רוח לשובו של המאסטר (התגלות כ'ב:20; טימותיאוס ב' ד':8).

משרתי המשיח עושים את עבודתם בהכנעה וחסרת אנוכיות, מתוך רצון רק לרצות את המאסטר הנדיב שלהם. אין יומרה, אין חשיבות עצמית, אין דרישת פיצויים בעבדות אמיתית. ישוע מזכיר לנו את המקום הנמוך בו תופס המשרת: גם אתם, לאחר שעשיתם את כל מה שנצטווכם, אמור, 'משרתים לא ראויים אנחנו; עשינו רק את מה שהיה חובה שלנו' (לוקס י'ז:10, ESV).

משרתי המשיח מחשיבים את חייהם עלי אדמות כזמן קצר של הכנה לנצח. הקשיים והמאבקים שאנו צריכים להתמודד איתם בעודם בבשר יהיו עולים בהרבה על ידי התהילה והתגמול שמחכים לנו (ב' קורינתיים ד':17). כשם שעבד שאוהב את אדוניו חי למען אישורו של האדון, כך עבדי המשיח חיים לרגע שהוא יגיד, כל הכבוד, עבד טוב ונאמן. היכנס לשמחת המאסטר שלך! (מתי כ'ה:21, 23)

Top