מה זה אומר שישוע תפס את מקומנו?

מה זה אומר שישוע תפס את מקומנו? תשובה



על הצלב, ישוע לקח את העונש המגיע לנו על חטאנו. הוא לא היה ראוי למות, אבל הוא תפס את מקומנו ברצון וחווה את המוות עבורנו. מותו של ישוע היה תחליף, הצדיק עבור הלא-צדיקים (1 פטרוס ג':18), החפים מפשע עבור אשמים, המושלם עבור המושחתים.



תורת הכפרה המחליפה מלמדת כי המשיח סבל בחילופין, בהיותו מחליף את החוטא, וכי ייסוריו היו מכפרים (כלומר, ייסוריו עשו תיקון). על הצלב, ישוע תפס את מקומנו בכמה דרכים:





ישוע תפס את מקומנו בכך שהוא נעשה לחטא עבורנו. הוא הפך את מי שלא ידע חטא להיות חטא בשמנו, כדי שנהיה לצדקת אלוהים בו (לקורינתים ב':21, NASB). כאשר ישוע היה תלוי על הצלב, תלוי בין הארץ לשמים, חטאי העולם הוטלו עליו (פטרוס א' ב':24). בן האדם המושלם נשא את אשמתנו.



ישוע תפס את מקומנו בכך שהוא חווה מוות פיזי - לא סתם מוות, אלא מותו של פורע חוק. כולם מתים, אבל יש הבדל בין למות מוות טבעי לבין הוצאה להורג על פשעיו. החטא הוא הפרה של חוק האל (יוחנן א' ג':4), והנשמה החוטאת תמות (יחזקאל י'ח:4, ESV). מכיוון שכולנו חטאנו, כולנו ראויים למוות (רומים ג':23; ו':23). ישוע משחרר אותנו מהעונש הזה. למרות שהוא לא ביצע פשע (ראה לוקס כג:15), ישוע הוצא להורג כפושע; למעשה, זה כן כי הוא היה ללא חטא שמותו מועיל לנו. לא היה לו חטא אישי לשלם עליו, אז מותו משלם עבורנו. החוב המשפטי שלנו שולם במלואו- tetelestai (יוחנן 19:30). כפי שאומר שיר הגוספל הישן, הוא שילם חוב שלא היה לו; הייתי חייב חוב שלא יכולתי לשלם.



אז, ישוע תפס את מקומנו מבחינה משפטית, כשהוא נושא בעונש של חטא ומוות במקומנו. כאשר היית מת בחטאיך . . . , אלוהים חיה אותך עם המשיח. הוא סלח לנו על כל חטאינו, לאחר שביטל את חיוב חובנו המשפטי, שעמד עלינו וגיננו; הוא לקח אותו, מסמר אותו על הצלב (קולוסים ב':13–14). במילים אחרות, אלוהים מסמר את כל ההאשמות נגדנו על הצלב. אלוהים לעולם לא יראה את המאמינים במשיח כראויים לעונש מוות מכיוון שפשעינו כבר נענשו בגופו הפיזי של ישוע (ראה אל הרומים ח':1).



חוק אלוהים אומר, אתה אשם בחטא נגד אלוהים קדוש. הצדק דורש את חייך. ישוע עונה, קח את חיי במקום זאת. העובדה שישוע תפס את מקומנו מראה על אהבתו הגדולה של אלוהים: לאהבה גדולה יותר אין איש חוץ מזה: למסור את חייו למען חבריו (יוחנן ט'ו:13).

אבל העונש על חטא משתרע מעבר למוות פיזי וכולל הפרדה רוחנית מאלוהים. שוב, בעניין זה, ישוע תפס את מקומנו. חלק מהייסורים של ישו על הצלב הייתה תחושת נפרדות מהאב. לאחר שלוש שעות של חושך על טבעי בארץ, ישוע צעק, אלוהים שלי, אלוהים שלי, למה עזבת אותי? (מרקוס ט'ו:34). בגלל ההקרבה של ישוע למעננו, לעולם איננו צריכים לחוות את תחושת הנטישה הזו (עברים י'ג:5). לעולם לא נוכל להבין, לפחות בחיים האלה, כמה אלוהים הבן סבל כשתפס את מקומנו.

אנו יודעים שסבלו של ישוע היה עז. בימים שקדמו לצליבה, הביע ישוע מועקה על מה שיבוא (יוחנן יב:27). אבל אלה שניסו להניא אותו מלעלות לצלב ננזפו בחריפות - ההצעה להימנע מהניסיון היה פיתוי מהשטן עצמו (מתי ט'ז:21–23), וישוע לא בא לקחת את הדרך הקלה החוצה. בליל מעצרו, ישוע היה מוצף בצער עד מוות (מתי כ'ו:38). אפילו עם מלאך שיחזק אותו, ישוע למעשה הזיע דם (לוקס כ'ב:43–44).

כדי שנוכל להיוושע, ישוע היה צריך לתפוס את מקומנו ולמות על החטא. היה עליו להטיל את נפשו כקורבן, כי ללא שפיכת דם אין מחילה (עברים ט, כב). הקרבתו הייתה מושלמת בקדושה, בשוויה ובכוחה להושיע. לאחר תחייתו, ישוע הראה את צלקותיו לשליחים (יוחנן כ':26–27). כל עוד ישועתנו נמשכת (לנצח), סימני סבלו של מושיענו יהיו גלויים (התגלות ה':6) - תזכורת נצחית לכך שהוא תפס את מקומנו.

אין ספק שהוא לקח את הכאב שלנו
ונשא את סבלנו. . . .
הוא נקב על עבירותינו,
הוא נמחץ על עוונותינו;
העונש שהביא לנו שלום היה עליו,
ועל פצעיו נרפא. . . .
ה' שכב עליו
את העוונות של כולנו
(ישעיהו ל'ג:4–6).



Top