מה זה אומר שאדם קוצר את מה שהוא זורע (גלטים ו'7)?

תשובה



בפסוקים הראשונים של גלטים 6, פאולוס מדגיש שיחידים אחראים למעשיהם וצריכים להיות עדינים כאשר אחרים נכשלים (גלטים ו':1). מלבד שעדינות היא ביטוי של אהבה והגשמה של חוק המשיח (גלטים ו':2), תגובה עדינה לזולת היא אחת הדרכים שבהן נוכל לשמור על עצמנו מצרות, מכיוון שהיא יכולה לעזור לנו להימנע מביקורתיות יתר. גם כשהקטע מעודד את הקוראים להתחשב באחרים, האמת נשארת שמה שאדם זורע הוא גם קוצר (גלטים ו'7). לכן, בעוד שעלינו לשאת זה בנטל (גלטים ו':2), אנחנו עדיין אחראים לשאת את העומס שלנו (גלטים ו':5).

בגלטים ו'7 פאולוס מזכיר לקוראים שכל מה שאדם זורע, הוא גם יקצור (NKJV). אלוהים הוא אלוהים צודק והנהיג לאורך כל החוויה האנושית את הרעיון של זריעה וקצירה. כאשר חקלאי שותל זרעים ודואג לאותם זרעים, הם בדרך כלל יבצבטו וייצרו צמיחה. באותו אופן, כל מה שאדם שותל בחשיבה ובהתנהגות שלו, יניב אחר כך פרי - טוב או רע. אם אדם מרוכז בהגשמת רצונות הבשר, ובזה הוא משקיע, אזי אותו אדם יקצור פירות מההשקעה הזו. פאולוס מתאר פרי זה בגלטים ה':19–21, והרשימה אינה יפה. מצד שני, אם אדם משקיע בדברים רוחניים, אז הפירות בחייו יהיו רוחניים ובריאים (גלטים ו:8). פאולוס מסביר כיצד רוח הקודש מייצרת פרי באנשים וכיצד היא נראית (גלטים ה':22–23).



פאולוס מציג את האמת שמה שאדם זורע הוא גם קוצר באזהרה קודרת: אל תלכו שולל: אי אפשר ללעוג לאלוהים (גלטים ו'7). קוראים נבונים ישימו לב לחייהם וינקטו בצעדים כדי להבטיח שהם חיים על פי העיקרון הזה. אל תניחו לאף אחד לחשוב שהוא או היא החריג לכלל. קצירה באה בעקבות זריעה, וחשוב מה אתה זורע. אלוהים חוקר את הלב ויודע כל נסיבות, וגזירתו שהקציר יתאים לנטיעה לא תבוטל.



במקום אחר, פול מסביר עוד את הרעיון שכל מה שאדם זורע הוא גם קוצר. ב-1 לקורינתיים 3:8 הוא טוען שכל אדם יתוגמל בהתאם לעבודתו שלו. לא זה ששותל ולא זה שמשקה הם הגורמים המשמעותיים ביותר במשוואה, כי אלוהים גורם לצמיחה (1 לקורינתים ג':7-8). לכן, גם כאשר אנו שותלים ומשקים היטב - מתמקדים בדברים הקשורים לחיינו החדשים במשיח - עדיין אלוהים הוא שגורם לצמיחה. ולמרות שאלוהים מתגמל את מי שעובד, אנו מבינים שאפילו ההזדמנות שלנו לעבוד היא מתנה מאלוהים. במילים אחרות, העיקרון שכל מה שאדם זורע הוא גם קוצר מלמד הן על צדקתו של אלוהים והן על רחמיו.

נוכל ליישם את העיקרון של קצירת מה שאנו זורעים לעניין הישועה. אם איננו מכירים את ישוע המשיח כמושיענו, אז אנחנו עדיין מתים בחטאנו, או נפרדים ממערכת יחסים נכונה עם אלוהים (ראה אפסיים ב':1–5). אם אנו נמצאים במצב זה, אז אפילו מעשינו הצדיקים הם כסמרטוטים טמאים בהשוואה לסטנדרט הצדק של אלוהים (ישעיהו 64:6). אם אנחנו במצב הזה, אז האמת שכל מה שאדם זורע הוא גם קוצר (גלטים ו, ​​ז) הוא בעצם מפחיד כי אנחנו זורעים לפי החטא והמוות, והפרי ישקף את זה. מצד שני, אם בחסדיו אלוהים חיה אותנו יחד עם המשיח בחסד באמצעות אמונה (אפסים ב':8-10), אז יש לנו הזדמנות לזרוע על פי חידוש החיים. בגלל חסדו נוכל כעת להשקיע בדברים שיש להם ערך נצחי ולראות פירות שיש להם גם ערך נצחי. העובדה שכל מה שאדם זורע הוא גם קוצר אינה רק על צדק, אלא על רחמיו המופלאים של אלוהים. אלוהים לא נתן לנו את מה שמגיע לנו; בחסדו המדהים נתן לנו אלוהים את מה שלא הגיע לנו - ההזדמנות לזרוע את זרע הצדק כדי שנוכל לראות את פרי צדקתו בחיינו.



Top