מה זה אומר שהשבת נעשתה בשביל האדם ולא האדם בשביל השבת?

תשובה



במרקוס 2:27 אמר ישוע, השבת נוצרה בשביל האדם, לא האדם בשביל השבת. הצהרה זו הייתה בתגובה להאשמה שתלמידיו מפרים את החוק בנוגע למנוחה בשבת כאשר הלכו ליד שדות וקטפו ראשי תבואה (ראה מרקוס ב':23–28; גם מתי י'ב:1–8; לוקס ו' :1–5).

כאשר הפרושים האשימו את תלמידיו של ישוע, ישוע הפנה אותם לדוגמא מהברית הישנה. פעם היה דוד נזקק למזון וקיבל לחם מקודש שמבחינה טכנית היה מותר לאכול רק לכהנים (שמואל א' כ'א:1–6). הלחם הקדוש שימש צורך מעשי של המשוח של אלוהים (דוד) וחסידיו, בדיוק כפי שבימיו של ישוע, התבואה שימשה צורך מעשי למשוח אלוהים (ישו) ולחסידיו.



דוד ואנשיו לא נהגו בחטא באכילת לחם הראווה, וגם תלמידיו של ישוע לא נהגו בחטא בקטיף ראשי תבואה בשבת. ישוע מסכם, השבת נוצרה בשביל האדם, לא האדם בשביל השבת. אז בן האדם הוא אדון אפילו של השבת (מרקוס ב':27–28). תגובתו לפרושים המאשימים מכילה שתי תורות חשובות.



ראשית, השבת נועדה לעזור לאנשים, לא להכביד עליהם. בניגוד לעבודה היומיומית המתישה כעבדים במצרים, בני ישראל נצטוו לקחת יום מנוחה שלם מדי שבוע על פי תורת משה. החוק הפרושי הפך את השבת לנטל, והוסיף הגבלות מעבר למה שאמר חוק אלוהים. אין לראות בקטיף ראש תבואה וללעוס אותו כשהולכים בשדה, שכן הפרושים ניסו לסווג אותו. התלמידים לא הפרו את חוק אלוהים; הם רק הפרו את הפרשנות המחמירה של הפרושים לחוק. ישוע הזכיר לפרושים את הכוונה המקורית של מנוחת השבת.

ישוע נותן תזכורת דומה במרקוס ג':1–6 (גם מתי י'ב:9–14; לוקס ו:6–11) כאשר הוא מרפא אדם בשבת. הפרושים חיפשו להאשים את ישוע והתבוננו מקרוב בתגובתו לאדם עם יד מצומקת. ישוע שאל אותם, 'מה מותר בשבת: לעשות טוב או לעשות רע, להציל חיים או להרוג?' אבל הם שתקו (מרקוס ג':4). השבת לא נועדה להכביד על אנשים אלא להקל עליהם. שמישהו אוסר על מעשי חסד וטובות ביום המנוחה של אלוהים מנוגד לכל מה שנכון. ישוע, אדון השבת, עשה מה שהיה נכון וריפא את האדם, ואז החלו הפרושים לתכנן עם ההרודיאנים להרוג את ישוע.



שנית, ישוע הוא אדון אפילו של השבת. מה זה אומר? דרך נוספת לבטא את הרעיון היא לומר שישוע אחראי על השבת. הוא אלוהים בדמות אדם, והוא ברא את יום השבת. כמי שכתב את החוק, ישוע בהחלט מפקח על האופן שבו יש לאכוף את החוק. הפרושים הרימו את הכללים שלהם לרמה של אלוהים, הטילו משאות מכבידים על אנשים, ובסופו של דבר הם נזפו במחוקק עצמו.

ישוע הוא גם אדון השבת בכך שהשבת הצביעה על המנוחה שישוע מספק. ישוע הפך למנוחה שלנו כאשר עשה את כל העבודה הדרושה לישועתנו (עברים 4). הוא הגשים את התורה והנביאים (מתי ה':17). המשיח הוא שיאה של החוק כדי שתהיה צדקה לכל מי שמאמין (רומים י':4). אנו נחים, רוחנית, בו; הוא הבטיח את ברכתנו הנצחית.

כמאמינים, משוחררים במשיח, איננו נשפטים לפי האם אנו שומרים את יום השבת או לא (קולוסים ב':16). במקום זאת, אנו הולכים בעקבות אדון השבת, ישוע המשיח. אנו מוצאים את מנוחתנו בו, ושבעה ימים בשבוע מלאים בסגידה אליו.

Top