מה זה אומר שאם לא יבנה ה' את הבית עמל הבנאים לשווא (תהלים 127,1)?

תשובה



תהילים 127:1 אומר, אם לא יבנה ה' את הבית, הבונים עמלים לשווא. אלא אם כן יהוה שומר על העיר, השומרים עומדים על המשמר לשווא.

פסוק זה חושף את המפתח להצלחה בכל מאמץ ואת ריבונותו המוחלטת של אלוהים על כל אדם ואירוע. בכל פעילות, אנו זקוקים לברכת ה'. כל מה שאנו משיגים בחיים יהיה לשווא אם ה' לא יהיה בו. אנחנו יכולים לבנות, ואנחנו יכולים לצפות, אבל יהוה הוא שנותן הצלחה.



הסעיף אלא אם כן ה' יבנה את הבית אינו מרמז כי לאדון יש פטיש ומסמרים והוא מבצע למעשה עבודות בנייה. במקום זאת, הוא מדבר באופן מטפורי על מעורבותו הישירה של האדון בחיינו. המילה העברית לבית בתהילים 127:1 מופיעה כמעט אלף פעמים בתנ'ך. הוא משמש, פשוטו כמשמעו, להתייחס למקדשים, לארמונות ובתים, ובאופן פיגורטיבי להתייחס למשקי בית ולמשפחות - כולם מבנים חשובים בחייו של אדם. המילה מייצגת לא רק מקום מגורים ראשוני אלא גם את תחושת הזהות העצמית, הביטחון והמקום של האדם בעולם הזה. אנו לא יכולים לקוות באופן סביר לקבל חיים מספקים ומוצלחים באמת ללא העזרה, ההדרכה וההגנה של אבינו השמימי על ביתנו.



לא משנה עד כמה העובדים מיומנים או חרוצים, עבודת הבונים מבוזבזת (NLT) אלא אם כן ה' יבנה את הבית. הוא הנגר המאסטר של חיינו. הוא מקור החכמה, שהוא חומר הבניין היקר ביותר: בחכמה נבנה בית, ובאמצעות הבינה הוא מתבסס; באמצעות הידע חדריו מלאים באוצרות נדירים ויפים (משלי כ'ג:3–4).

הנה קצת ממה שאומר התנ'ך על ריבונותו של אלוהים בבניית בית חיינו: בטח בה' בכל לבבך ואל תישען על הבנתך; בכל דרכיך הכנעו לו, והוא ישר נתיבותיכם (משלי ג, ה-ו). רבות הן התוכניות שבלבו של אדם, אך מטרת ה' היא זו ששוררת. (משלי יט:21).



דוד גילה שכל הימים שנקבעו לי נכתבו בספרך בטרם התקיים אחד מהם (תהלים 139:16). ה' אמר לירמיהו, בטרם יצרתי אותך ברחם הכרתי אותך, בטרם נולדת הפרדתי אותך; מניתי אותך לנביא לגויים (ירמיה א, ה). תוכניתו עבורנו בטוחה באותה מידה, כתובה מנצח: כי הוא בחר בנו ב[משיח] לפני בריאת העולם להיות קדושים וחסרי תמים בעיניו. באהבה הוא קבע אותנו מראש לאימוץ לבנו באמצעות ישוע המשיח, בהתאם להנאתו ולרצונו (אפסים א':4–5).

אז לאדון יש תוכנית עבורנו, ויש לנו את האחריות לשתף פעולה בתוכנית הזו. בוני הבית בתהילים 127:1 אינם מפסיקים לעבוד, אך הם מכירים בכך שהם זקוקים להכוונה ולברכת ה' בעבודתם. כלומר, אנו עמלים, אך אנו זוכרים, כי אם לא יבנה ה' את הבית, עמלנו לשווא.

ישוע השתמש במטאפורה דומה בדרשת ההר שלו, שם הזהיר שכל מי ששומע את דברי אלה ולא מיישם אותם דומה לאיש טיפש שבנה את ביתו על חול. הגשם ירד, הנחלים עלו, והרוחות נשבו והכו בבית ההוא, והוא ירד בהתרסקות גדולה (מתי ז':26–27). האיש השוטה עמל על ביתו, אך בטיפשות השאיר את יהוה מחוץ לתהליך.

השוטה העשיר במשל של ישוע השיג את כל סוגי ההישגים הארציים, אך בשיא הצלחתו אלוהים דרש ממנו את חייו. אז מי יקבל את מה שהכנת לעצמך? אלוהים שואל אותו (לוקס יב:20). האיש העשיר בלוקס 16 הצליח גם כן למדי, אבל הוא מת בפסוק 22; בפסוק הבא, הוא נמצא בהאדס בייסורים. אם לא יבנה ה' את הבית, עומלים הבונים לשווא.

לנסות להשיג משהו בלי ברכת אלוהים, מלבד חוכמתו, זה טיפשי. זה מוביל לחוסר התוחלת בסופו של דבר ולקינת קהלת א' ב': הכל חסר משמעות.

תהילים 127,1, עם התנאי שלו שה' יבנה את הבית, מכיל גם אזהרה וגם הבטחה. אם אתה רוצה הצלחה, התאם את התוכניות האישיות שלך לתוכנית של אלוהים עבור חייך; כשזה קורה, הכישלון האולטימטיבי הופך לבלתי אפשרי, וההצלחה הסופית מובטחת.