מה אם אני לא מרגיש ניצול?

תשובה



זו שאלה שכיחה מדי בקרב נוצרים. אנשים רבים מפקפקים בישועה שלהם בגלל רגשות או מחסור בהם. לתנ'ך יש הרבה מה לומר על הישועה, אבל אין מה לומר על הרגשת הישועה. הישועה היא תהליך שבאמצעותו החוטא נפטר מהזעם, כלומר ממשפטו של אלוהים נגד החטא (רומים ה':9; א' לתסלוניקים ה':9). באופן ספציפי, מותו של ישוע על הצלב ותחיית המתים שלאחר מכן הם שהשיגו את ישועתנו (אל הרומים ה':10; האפסיים א':7).

החלק שלנו בתהליך הגאולה הוא שניצלנו באמונה. ראשית, עלינו לשמוע את הבשורה - הבשורה על מותו ותחייתו של ישוע (אפסים א':13). לאחר מכן, עלינו להאמין - לבטוח במלואו באדון ישוע (אל הרומים א':16) ובהקרבתו בלבד. אין לנו אמון במעשי הבשר כדי להשיג ישועה. אמונה זו - שהיא מתנה מאלוהים, לא משהו שאנו מייצרים בעצמנו (אפסים ב':8-9) - כרוכה בתשובה, שינוי מחשבה לגבי החטא והמשיח (מעשי השליחים 3:19), וקריאה בשמו של האדון (רומים י':9-10, 13). הישועה מביאה לחיים משתנים כאשר אנו מתחילים לחיות כבריאה החדשה (השני לקורינתים ה':17).



אנחנו חיים בחברה מכוונת רגשות, ולמרבה הצער, זה גלש לכנסייה. אבל הרגשות אינם אמינים. לא ניתן לסמוך על הרגשות. הם שואים וזורמים כמו הגאות והשפל של הים שמביאים כל מיני אצות ופסולת ומפקידים אותם על החוף, ואז חוזרים החוצה, שוחקים את האדמה שאנחנו עומדים עליה ושוטפים אותה לים. כזה הוא מצבם של אלה שרגשותיהם שולטים בחייהם. הנסיבות הפשוטות ביותר - כאב ראש, יום מעונן, מילה שנאמרה ללא מחשבה על ידי חבר - עלולות לשחוק את הביטחון שלנו ולשלוח אותנו לים בהתקף ייאוש. ספק וייאוש, במיוחד לגבי החיים הנוצריים, הם התוצאה הבלתי נמנעת של הניסיון לפרש את רגשותינו כאילו היו אמת. הם לא.



אבל הנוצרי המוזהר וחמוש היטב הוא אדם שאינו נשלט על ידי רגשות אלא על ידי האמת שהוא יודע. הוא לא סומך על רגשותיו כדי להוכיח לו משהו. הסתמכות על רגשות היא בדיוק הטעות שרוב האנשים עושים בחיים. הם כל כך מופנמים עד שהם מתעסקים בעצמם, ומנתחים כל הזמן את הרגשות שלהם. הם יפקפקו ללא הרף ביחסיהם עם אלוהים. האם אני באמת אוהב את אלוהים? האם הוא באמת אוהב אותי? האם אני מספיק טוב? מה שאנחנו צריכים לעשות זה להפסיק לחשוב על עצמנו ולהתמקד ברגשות שלנו ובמקום זאת להפנות את המיקוד שלנו לאלוהים ולאמת שאנו יודעים עליו מדברו.

כאשר אנו נשלטים על ידי רגשות סובייקטיביים שבמרכזם עצמנו ולא על ידי אמת אובייקטיבית שבמרכזה אלוהים, אנו חיים במצב מתמיד של תבוסה. האמת האובייקטיבית מתמקדת בדוקטרינות הגדולות של האמונה וברלוונטיות שלהן לחיים: ריבונותו של אלוהים, השתדלות הכוהנים הגדולים של ישו, הבטחת רוח הקודש והתקווה לתהילה נצחית. הבנת האמיתות הגדולות הללו, ריכוז מחשבותינו בהן וחזרה עליהן במוחנו יאפשרו לנו להגיב מתוך אמת בכל ניסיונות החיים, ואמונתנו תהיה חזקה וחיונית. הנמקה ממה שאנו מרגישים לגבי עצמנו - ולא ממה שאנו יודעים על אלוהים - היא הדרך הבטוחה לתבוסה רוחנית. החיים הנוצריים הם חיים של מוות לעצמי ועלייה להתהלך בחדשות החיים (רומים ו':4), ואותם חיים חדשים מאופיינים במחשבות על מי שהציל אותנו, לא במחשבות על רגשותיו של בשר המת שיש לו. נצלב עם המשיח. כאשר אנו חושבים ללא הרף על עצמנו ועל רגשותינו, אנו בעצם אובססיביים לגבי גופה, מלאה ברקב ומוות.



אלוהים הבטיח להושיע אותנו אם נבוא אליו באמונה. הוא מעולם לא הבטיח שנעשה זאת להרגיש שמור.

Top