איזו השפעה הייתה לבלייז פסקל על האמונה הנוצרית?

איזו השפעה הייתה לבלייז פסקל על האמונה הנוצרית? תשובה



בלייז פסקל (באנגלית: Blaise Pascal; 19 ביוני 1623 - 19 באוגוסט 1662) היה מתמטיקאי, ממציא, מדען ותיאולוג/פילוסוף צרפתי. למרות שהוא סבל מבריאות לקויה, פסקל תרם תרומות רבות במתמטיקה ובמדעי הפיזיקה, כולל תחומי ההידראוליקה, לחץ אטמוספרי ושואבי אבק. פסקל גם התעקש על תצפית אמפירית קפדנית ושימוש בניסויים מבוקרים. כמתמטיקאי הוא עזר לפתח חשבון דיפרנציאלי ותורת ההסתברות. כממציא, הוא פיתח מחשבון דיגיטלי כדי לסייע במסחר שיוכל להתמודד עם היחידות המוניטריות הצרפתיות, שלא היו בסיס 10. הוא גם המציא את המזרק ואת המכבש ההידראולי.



פסקל גדל כקתולי מסורתי אך כנער בא במגע עם כמה יאנסניסטים (קבוצת פיצולים קתולית על שם התאולוג ההולנדי קורנליוס יאנסן) שלימדו שהישועה היא בחסד, לא בזכות האדם. פסקל אימץ את האמונה הזו, אבל כמה שלומדים את חייו כיום רואים השפעה מועטה של ​​אמונתו. עם זאת, ב-23 בנובמבר 1654, במהלך הלילה היה לו מה שכמה מכנים המרת דת שנייה כשאמר שהוא נכנע לחלוטין לישוע המשיח. הוא שמר תיעוד כתוב של האירוע הזה שתפור בתוך בטנת הז'קט שלו, וזה לא התגלה עד לאחר מותו.





לאחר ניסיון הגיור שלו, פסקל לא זנח את לימודיו המדעיים אלא השקיע פרק זמן משמעותי ברפלקציה ובכתיבה תיאולוגית. הוא הצטרף לקהילה יאנסניסטית שזמן קצר לאחר מכן הסתבכה במחלוקת עם האפיפיור, הישועים ורוב ההנהגה הכנסייתית בצרפת. תחת השם הבדוי לואיס דה מונטלה החל פסקל לפרסם סדרה של מכתבים (שמונה עשר בסך הכל) המגינים על הג'אנסניסטים ותוקפים את הישועים. המכתבים היו דיבוריים בטון והשתמשו בשנינות, סרקזם, אירוניה והומור. אף אחד מהדברים הללו לא היה נפוץ בשיח התיאולוגי הצרפתי באותה תקופה. המכתבים התקבלו בברכה, אך בסופו של דבר גינו את הג'אנסניסטים על ידי שור האפיפיור וכל זה חוץ מלמחס בצרפת. מכתבים אלה ידועים כיום בשם הפרובינציאלים אוֹ מכתבים פרובינציאליים (The Provincial Letters) וזמינים באנגלית באינטרנט.



לאחר מכן, פסקל החל לעבוד על מה שהוא קיווה שיהיה התנצלות מקיפה על האמונה הנוצרית. יצירה זו, שפורסמה לאחר מותו, נקראה מחשבות (מחשבות או הרהורים). בעבודה זו פסקל אמנם סיפק הוכחות לאמונה הנוצרית, אך הוא דחה את הרעיון שניתן להגיע אל האמת על ידי תהליכים רציונליים בלבד. לאחר עיון בכל הראיות, לדבריו, נותרנו עדיין עם מידה של אי ודאות. כאן עלינו לבחור, והטיעון שלו בשלב זה הוא שגרם להשפעה המתמשכת ביותר של פסקל על הנצרות. ההימור של פסקל, כשמו כן הוא, מסביר שזה הגיוני רק להמר שאלוהים קיים. אם אדם מהמר שאלוהים לא קיים וטועה, הוא מפסיד הכל. מצד שני, אם אדם מהמר שה' אכן קיים וטועה, הוא באמת לא מפסיד כלום. פסקל גם מציין שאין דרך ביניים; כולם חייבים להמר כך או כך.



ההימור אינו קפיצה עיוורת של אמונה מכיוון שיש ראיות התומכות בקיומו של אלוהים - רק לא מספיק כדי לשלול כל אי ודאות. ההימור אינו הוכחה לקיומו של אלוהים; במקום זאת, זו בחירה נבונה בהתחשב בהימור וההסתברויות. חלק מהאתאיסטים מתנגדים לכך שהאדם שמהמר על אלוהים וטועה עומד להפסיד הרבה, כולל כיף ואושר בחיים האלה, כנות אינטלקטואלית וכבוד עצמי. עם זאת, יש מספר גדול של מאמינים שיש להם את כל הדברים האלה יחד עם אהבה, שמחה ושלום. אם אתאיזם צודק, כשאנחנו מתים הכל נגמר ומאמין מאושר לא גרוע יותר מכופר מאושר, גם אם המאמין טעה כל חייו.



ההימור של פסקל מעודד את אלו שנאבקים בקיומו של אלוהים, באמיתות הנצרות או באפשרות של חיי נצח לשקול את כל העדויות ואז להמשיך על בסיס הבחירה היחידה שהגיונית. זה צריך גם לתת נחמה למאמינים שחווים מדי פעם ספקות. במקום להפקיר את עצמו לחיים של אתאיזם או חוסר אמונה, צריך להמשיך ולנסות למצוא את אלוהים, המבטיח, אתה תחפש אותי ותמצא אותי כשתחפש אותי בכל לבבך (ירמיהו כ'ט:13).



Top