מהי מציאות מוחלטת?

תשובה



מהי מציאות? היא אחת השאלות הפילוסופיות הגדולות. למען ההגינות, אפשר לטעון שכן ה שאלת ליבה של פילוסופיה, דת, מדע וכדומה. כדי לחדד מעט את השאלה, האם יש דבר כזה מציאות 'אבסולוטית', ואם כן, מהי בעצם? כמובן, מנסה להגדיר מְצִיאוּת הוא מעבר לדיון קצר, למאמר בודד או אפילו למשרד שלם. זה נושא ממש מעבר לכל אדם אחד. עם זאת, יש נקודות מבט נוצריות ייחודיות על מהות המציאות. אלה אולי לא עונים על כל שאלה, אבל הם יכולים להפנות אותנו לכיוונים טובים יותר.

קודם כל, מונח נפוץ המשמש להתייחסות למציאות הוא אֶמֶת . האמת היא מה שמתאים למציאות - זו המילה המשמשת לתיאור דברים למעשה הם בניגוד לדברים שאינם. זה חשוב בהקשר של דיון במציאות המוחלטת, שהיא בהכרח זהה לאמת מוחלטת. המציאות (האמת) חייבת, בסופו של דבר, להיות מוחלטת, אחרת אין דבר כזה מציאות בכלל. אם המציאות אינה מוחלטת - אם אין אמת אולטימטיבית, יחידה ומקיפה - אז אין ממש על מה לדון. כל ההצהרות מכל הסוגים יהיו תקפות באותה מידה או לא חוקיות לחלוטין, ולא יהיה הבדל משמעותי.



עצם טבעה של השאלה מהי מציאות (אמת) מניח נושא שניתן להגדיר על ידי הצהרות שהן נכונות או שגויות - מדויקות או לא מדויקות - אמיתיות או לא אמיתיות - ממשיות או לא קיימות. גם מי שטוען שהכל יחסי חייב להצהיר אמירה מוחלטת לגבי איך כל הדברים הם. במילים אחרות, אין ממש מנוס מהמציאות המוחלטת ואין להכחיש צורה כלשהי של אמת מוחלטת. אדם שבוחר לוותר על הרעיון הזה פשוט פועל מחוץ לגבולות ההיגיון.



מתוך מחשבה על כך, אנו יכולים להתייחס למציאות המוחלטת כמציאות או אמת ולהמשיך משם. התנ'ך דוגל בבירור באמונה במציאות לעומת בדיה (תהילים 119:163) וכי אנו יכולים למעשה לדעת את ההבדל (משלי יג:5; אפסיים ד:25). יש לזה יישומים ברוחניות, בפילוסופיה ובחיי היומיום. כמה דברים הם (הם אמיתיים, הם אמיתיים), וכמה דברים לא (הם שקריים, הם לא אמיתיים) מעבר לדעה או ידע אישי.

מבחינה רוחנית, רעיון האמת מרמז שלא כל הרעיונות הדתיים יכולים להיות נכונים. המשיח אמר שהוא הדרך, האמת והחיים (יוחנן 14:6), ואמירה זו אומרת בהכרח שטענות הסותרות את שלו אינן יכולות להיות נכונות. בלעדיות זו נתמכת עוד יותר על ידי קטעים כמו יוחנן 3:18 ויוחנן 3:36, המציינים בבירור שמי שדוחה את המשיח אינו יכול לקוות לישועה. אין מציאות ברעיון הישועה מלבד המשיח.



מבחינה פילוסופית, העובדה שהתנ'ך מתייחס לאמת היא שימושית. דעות פילוסופיות מסוימות מפקפקות האם בני אדם מסוגלים לדעת באמת מה אמיתי או לא. לפי המקרא, אפשר לאדם לדעת את ההבדל בין אמת לשקר (זכריה י, ב) ובין עובדה לבדיה (התגלות כ'ב, ט'ו). בפרט, זהו ידע ברמה אולטימטיבית, לא רק ברמה האישית, החווייתית. אנו יכולים, למעשה, לקבל תובנה לגבי היבט כלשהו של המציאות המוחלטת. בניגוד לפילוסופיות הטוענות שהאדם אינו יכול לדעת, כמו סוליפיזם, הכתוב אומר שיש לנו אמצעי לראות לפחות חלק מהאמיתות הקריטיות של המציאות המוחלטת.

בחיי היומיום, עמדת התנ'ך לגבי המציאות מונעת רעיונות כמו רלטיביזם מוסרי. על פי כתבי הקודש, אמת מוסרית קיימת, וכל מה שמתנגד לה הוא חטא (תהילים יא:7; יט:9; יעקב ד':17). אחד הוויכוחים הפילוסופיים הארוכים ביותר הוא על ההבדל בין מציאות מופשטת למציאות קונקרטית. מושגים כמו אורך, אושר או המספר ארבע אינם קונקרטיים בעצמם. עם זאת, יש להם קשר משמעותי לדברים קונקרטיים. מבחינה תנ'כית, הדבר נכון גם לגבי מושגים כמו צדק, טוב, חטא וכדומה. אתה לא יכול למלא צנצנת בטוב באותו אופן שאתה יכול למלא צנצנת בחול, אבל זה לא אומר שטוב אינו נכון - או אמיתי - בצורה משמעותית.

מתוך מחשבה על הרעיון הזה, אנחנו יכולים גם להבחין בין הפשטות שקיימות לאלו שלא קיימות מבחינה טכנית. הרוע הוא הפשטה כזו. החטא הוא אמיתי באותו מובן שהטוב הוא אמיתי - אבל אף אחד מהם אינו קונקרטי. כלומר, אין חלקיק פיזי או אנרגיה שאלוהים ברא כיחידה של טוב או של חטא. עם זאת, שניהם אמיתיים. ההבדל הוא שהחטא, כשלעצמו, מוגדר רק במונחים של היעדר טוב. במילים אחרות, החטא הוא אמיתי רק במובן שהטוב הוא אמיתי, והחטא הוא חוסר טוּב לֵב.

במילים אחרות, אלוהים יכול לברוא טוב, כאידיאל או כהפשטה, והחטא יכול להתקיים במקום בו יש חוסר בטוב. זה לא מפותל כמו שזה נשמע - אנחנו עושים את אותה הבחנה בפיזיקה. החושך הוא הפשטה, אבל הוא תואם למשהו אמיתי: היעדר אור, שהוא (בהתאם לחוש בו אנו משתמשים) דבר אמיתי ופיזי העשוי מפוטונים. קור הוא הפשטה, אבל הוא מתאים להיעדר חום - חום הוא דבר אמיתי. לא חושך ולא קור קיימים בפני עצמם; שניהם מוגדרים לחלוטין כחוסר במשהו אחר. אורך אינו חומר או דבר קונקרטי אלא הוא הפשטה עם השלכות על העולם הקונקרטי. קוצר, אם כן, הוא אמיתי רק בכך שזה חוסר האורך.

כחלק מהבנת עמדת התנ'ך לגבי המציאות המוחלטת, חשוב מאוד להפריד בין מציאות החוויות לבין המציאות שממנה הן נגרמות. לבני אדם יש את היכולת להשתמש במוחם כדי לנתח את ההבדל בין חוויות ומחשבות, על מנת להשוות אותם למציאות אובייקטיבית יותר. זה לא לגמרי אינטואיטיבי; חלק מהייחודיות של בני אדם היא הידיעה שרגשותינו וחוויותינו אינם תמיד מהימנים (ירמיהו י'ז:9) ולכן יש להשוות אותם למשהו אובייקטיבי (רומים י'ב:2; יוחנן א' ד:1). זה לא זהה לסוליפיזם, כמובן, מכיוון שהנצרות מניחה שיש איזו נקודת השוואה ממשית ואמיתית שאנו יכולים לדעת.

זה, פחות או יותר, מביא את רעיון האמת, או המציאות, למעגל מלא. על פי הנצרות, המציאות המוחלטת היא אמת, האמת היא מה שקיים בפועל וזה מתאים למה שהוא אמיתי, וההיבטים החשובים ביותר של האמת ניתנים לנו על ידי אלוהים. ניתן לדעת את המציאות, והיא חלה על כל ההיבטים של חיינו, על פי התנ'ך.

אולי אין הגדרה נוצרית ייחודית של מציאות מוחלטת , כי למעשה כל האנשים מסכימים על משמעות המונח. עם זאת, ישנה פרספקטיבה נוצרית ייחודית על המציאות, כי לא כל האנשים מסכימים על מה המציאות עצמה הוא .

Top