מה זה אבסורד?

תשובה



אַבּסוּרדִיוּת מתייחס לפילוסופיה הנגזרת מהאקזיסטנציאליזם אך נלקחת לקיצוניות. אבסורדיזם מתבטא לעתים קרובות בספרות אתאיסטית, גם אם בטעות. בקיצור, האבסורד טוען שהיקום אינו רציונלי מטבעו, ואין לו שום מטרה מסוימת. כתוצאה מכך, כאשר האדם מנסה להבין את המציאות, הוא מוצא רק בלבול וקונפליקט.

האבסורד מצביע על כך שאין להבין את הקיום בשום דרך אובייקטיבית או משמעותית. כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא ליישם חוויה סובייקטיבית, כזו שאולי משותפת לאחרים. אבל אנחנו לא יכולים, לפי האבסורד, באמת להבין את היקום שהוא מיסודו חסר הגיון ואקראי.



האבסורד שימש השראה לז'אנר שלם של ספרות תיאטרלית שנקראת בצורה ראויה תיאטרון האבסורד. מחזאים כמו סמואל בקט ויוג'ן יונסקו יצרו מחזות בהם אין עלילה, אין פעולה שמניעה קדימה, ושפע של אי-סקוויטורים ודיאלוגים מעגלי שחוזרים על עצמם. אצל בקט מחכה לגודו , למשל, שני נוודים מבלים את כל ההצגה בהמתנה למישהו (או משהו) מבלי לדעת למה הם מחכים או אם הוא (או זה) יגיע אי פעם. הנושא האבסורד מתקשר לעובדה שאין תכלית אמיתית לקיומם של הנוודים.



אבסורדיזם הוא תת-קבוצה של הפילוסופיה של האקזיסטנציאליזם. האקזיסטנציאליזם מצביע על כך שלא ניתן להבין את החוויה האנושית במלואה על ידי התבונה הטהורה, אלא דורש קפיצות אמונה מסוימות. זה לא בדיוק אותו דבר כמו אבסורד; האקזיסטנציאליסטים לא כולם מכחישים סדר או משמעות ביקום. האקזיסטנציאליזם עצמו רק מעיד על כך שהפרטים העדינים יותר של דברים כאלה הם מעבר להבנה האנושית. האבסורד לוקח זאת הלאה בכך שהוא מציע שאנו נאבקים להבחין בסדר ומשמעות מכיוון שהיקום אינו מסודר ואינו בעל משמעות.

ברור שלאבסורדיזם יש קשרים הדוקים לתפיסת עולם אתאיסטית. הרעיון של מציאות חסרת תכלית לחלוטין אינו תואם כל מושג של אלוהים או אלים. מעניין לציין, שאמנם לא כל האתאיסטים הם אבסורדים מוצהרים, אתאיזם אמיתי מרמז על אבסורד. במילים אחרות, אפשר להאמין בהיגיון או באתאיזם, אבל לא בשניהם. פילוסופים הצביעו על כך שאם אין תכנון או מטרה ביקום, אז המחשבות האנושיות אינן אלא אינטראקציות של חלקיקים המונעות במקרה. בהגדרה, זה אומר שאפילו המחשבות והמוח שלנו שלנו אינם אמינים וחסרי משמעות. המוסר יהיה רק ​​עוד תופעת לוואי סובייקטיבית, חסרת טעם וחסרת תכלית של הפיזיקה העיוורת. במילים אחרות, אם אתאיזם נכון, אז אין דבר כזה שכל - והכחשת התבונה היא הסבר מפושט לאבסורדיזם.



מרכיב מרכזי באבסורד הפילוסופי הוא רעיון החרדה והקונפליקט. סופרים כמו סארטר וקאמי חקרו לעתים קרובות תחושות של חוסר תקווה, תסכול וייאוש כשהם מתמודדים עם הרעיון של קיום חסר תכלית, חסר לב וחסר משמעות. אקזיסטנציאליסטים לא אבסורדיים, כמו קירקגור, הצליחו למתן את תסכוליהם ואי הוודאות שלהם על ידי קבלת הרעיון שהתכלית והמשמעות הן רק מעבר להבנה האנושית, ולא בדיוניות.

Top