מהי הנחת מרי?

תשובה



עליית מרים (או עליית הבתולה) היא הוראה שלאחר מותה של אמו של ישוע, היא קמה לתחייה, התפארה ונלקחה גופנית לגן עדן. המילה הנחה נלקח ממילה לטינית שמשמעותה לקחת. עליית מרים נלמדת על ידי הכנסייה הקתולית, ובמידה פחותה, הכנסייה האורתודוקסית המזרחית.

תורת עליית מריה התחילה באימפריה הביזנטית בסביבות המאה השישית. משתה שנתי לכבוד מרי גדל בהדרגה להנצחה של מותה של מרי, שנקרא חג הדורמיציה (הירדמות). כשהתרגול התפשט למערב, הושם דגש על תחייתה של מרי והאדרת גופה של מרי כמו גם נשמתה, ובכך שונה שם המשתה להנחה. הוא עדיין נצפה ב-15 באוגוסט, כפי שהיה בימי הביניים. עליית מריה הפכה לדוגמה רשמית של הכנסייה הקתולית בשנת 1950 על ידי האפיפיור פיוס ה-12.



התנ'ך אכן מתעד את אלוהים בהנחה שגם חנוך וגם אליהו מגיעים לגן עדן (בראשית ה':24; מלכים ב' ב':11). לכן, זה לא בלתי אפשרי שאלוהים היה עושה את אותו הדבר עם מרי. הבעיה היא שאין שום בסיס מקראי להנחת מרים. התנ'ך אינו מתעד את מותה של מרי ואף לא מזכיר את מריה לאחר מעשי השליחים פרק 1. סיפור עלייתה של מרים, הכולל את תחייתה והתאספות המופלאה של השליחים כדי לחזות באירוע, הוא פולקלור טהור.



דוקטרינת ההנחה היא תוצאה של העלאת מרי לעמדה דומה לזה של בנה. חלק מהקתולים הרומיים מרחיקים לכת ומלמדים שמריה קמה לתחייה ביום השלישי, בדיוק כמו ישוע, ושמרי עלתה לשמיים, בדיוק כמו ישוע. הברית החדשה מלמדת שישוע קם לתחייה ביום השלישי (לוקס כ'ד:7) וכי הוא עלה בגופו לשמים (מעשי השליחים א':9). לייחס אירועים זהים למרים פירושו לייחס לה כמה מתכונותיו של ישו. בכנסייה הרומית-קתולית, העלאת מרים היא חלק חשוב מהבסיס למה מרים מוערצים, סוגדים, מעריצים ומתפללים אליה. ללמד את הנחת מרים הוא צעד לקראת הפיכתה לשוויון למשיח ובעצם להכריז על אלוהותה של מרי.

Top