מהו הקטכיזם הקתולי?

תשובה



קטכיזם הוא סיכום של הנחיות באמצעות סדרת שאלות ותשובות, המוכנות בצורת ספר, המכילות הדרכה על תורת דת. הכוונה של הוראות אלה היא להשתמש בהן בסביבת כיתה או באמצעי אחר של הוראה פורמלית. הווידוי של וסטמינסטר, שכל חלק ממנו מכיל גיבוי בכתבי הקודש, הוא אחד כזה של הוראות. הקטכיזם הקתולי הוא עוד קטכיזם מפורסם.



הקטכיזם של הכנסייה הקתולית שונה בכך שהוא אינו כתוב בפורמט של שאלות ותשובות. במקום זאת, הקטכיזם הקתולי הוא סיכום של התורות הרשמיות של אמונות רומא-קתוליות כולל אמונות, סקרמנטים, מצוות ותפילות. הקטכיזם הקתולי מחולק לארבעה חלקים:





• מקצוע האמונה (אמונה השליחים)
• חגיגת המסתורין הנוצרי (הליטורגיה הקדושה, במיוחד הסקרמנטים)


• חיים במשיח (כולל עשרת הדיברות בתיאולוגיה הרומית-קתולית)


• תפילה נוצרית (כולל תפילת האדון)



כמו כן, הקטכיזם הקתולי גדוש בהערות שוליים המתייחסות לא רק לכתבי הקודש אלא גם לאבות הכנסייה, למועצות האקומניות ולהצהרות סמכותיות אחרות, במיוחד אלו שנמסרו על ידי האפיפיורים. ובזה טמון ההבדל הגדול ביותר בין קתוליות לפרוטסטנטיות. בעוד שכנסיות פרוטסטנטיות מצטטות את התנ'ך כמקור הסמכות הבלעדי שלהן לתורת הכנסייה, הכנסייה הרומית-קתולית משווה מסורות קתוליות לתנ'ך כסמכותיות לאמונותיהן ולתורתן. הקטכיזם של הכנסייה הקתולית אומר שהכנסייה, שעליה מופקדת ההעברה והפרשנות של ההתגלות, אינה שואבת את הוודאות שלה לגבי כל האמיתות הנגלות מכתבי הקודש בלבד. יש לקבל ולכבד גם את כתבי הקודש וגם את המסורת ברגשות שווים של מסירות ויראת כבוד (סעיף 82).

על פי הקטכיזם הקתולי, הכנסייה הקתולית מסתמכת על סמכותה של מסורת הכנסייה בגלל דוקטרינותיהן שאינן נמצאות בתנ'ך. דוקטרינות אלה כוללות פרקטיקות ותורות שנויות במחלוקת כמו אלה:

• המסה
• תשובה
• הערצת מרים
• כור המצרף
• פינוקים
• הכהונה (עם פרישות כפויה)
• בית הווידוי
• מחרוזת התפילה
• חטאי מוות וחטאים

הפרוטסטנטים, הדוחים את הקטכיזם הקתולי, טוענים כי התנ'ך לבדו נועד על ידי אלוהים להיות המקור היחיד של האמת הדוקטרינרית (ב' טימותיוס ג':16; ההתגלות כ'ב:18–19). אבל הרומאים הקתולים אומרים, מסורת קדושה וכתבי הקודש מהווים פיקדון קדוש אחד של דבר האלוהים (קטכיזם של הכנסייה הקתולית, פסקה 97).

הנימוק של הקתולי, כפי שנמצא בקטכיזם הקתולי, הוא כדלקמן:

• השליחים השאירו את הבישופים כיורשיהם. הם נתנו להם 'עמדת סמכות הוראה משלהם' (קטכיזם של הכנסייה הקתולית, פסקה 77).

• העברה חיה זו, המושגת באמצעות רוח הקודש, נקראת מסורת (קטכיזם של הכנסייה הקתולית, פסקה 78).

• יש לקבל ולכבד גם את כתבי הקודש וגם את המסורת ברגשות שווים של מסירות ויראת כבוד (קטכיזם של הכנסייה הקתולית, פסקה 82).

דוגמה לתוצאות של חשיבה מסוג זה היא מספר הדוקטרינות הנוגעות למריה, אמו של ישוע. לאורך מאות השנים, קתולים חשפו דוקטרינות חדשות הנוגעות למרי. תורות חדשות אלו, שהן חלק מהקטכיזם הקתולי, אינן נמצאות בשום מקום בכתבי הקודש:

• מרים היא אם האלוהים - 431 לספירה
• תפילות מוגשות למרים - שנת 600 לספירה
• ההתעברות ללא רבב (המבססת את חוסר החטא שלה) - 1854 לספירה
• עלייתה של מרי - 1950 לספירה
• מרי היא אם הכנסייה - לספירה 1965

דוגמה נוספת היא תורת המצרף:

כל המתים בחסדו ובידידותו של אלוהים, אך עדיין מטוהרים בצורה לא מושלמת, אכן מובטחים בישועתם הנצחית, אך לאחר המוות הם עוברים טיהור, כדי להשיג את הקדושה הדרושה כדי להיכנס לשמחת השמים (קטכיזם הכנסייה הקתולית, פסקה 1030). בשום מקום אין לימוד זה של מאמין שנענש על חטא לאחר המוות בתנ'ך.

למרות שהאפיפיור נערץ כראש הכנסייה עלי אדמות על ידי כמעט 60 מיליון רומאים קתולים, התנ'ך מלמד אותנו שלישוע המשיח יש כל סמכות בשמים ובארץ; ישוע הוא ראש הכנסייה הבלעדי (מתי כ'ח:18; קולוסים א':18).

מהדוגמאות לעיל, נוכל רק להסיק שהקטכיזם הקתולי אינו מקראי ולמעשה סותר את כתבי הקודש במובנים רבים. ברגע שתורתו של האדם מועלת לאותה רמה כמו דבר אלוהים, הטעות מגיעה באופן טבעי. אף אדם, בין אם כומר או אפיפיור, אינו אלוהי. רק כתבי הקודש, בהשראת רוח הקודש, הם בעלי סמכות אלוהית (הראשונה לקורינתים ב':12–13; פיטר ב' א':21). שום הוראה מעשה ידי אדם, כולל הקטכיזם הקתולי, אינה באותה רמה עם התנ'ך.